לתרום

גיוס כספים ותרומות צדקה, בצורה מעשית

תורמים

מכתב תודה שמחזיר תורמים: מה המחקר אומר ומה כדאי לכתוב

ניסוי על 500,000 תורמים לא מצא ששיחות תודה משפרות שימור. מה כן כדאי לעשות: מכתב מהיר, מאדם מוכר, עם תוצאה אמיתית ובלי בקשה חדשה.

מחקר אחד בדק על חצי מיליון תורמים חדשים אם תודה גורמת להם לחזור ולתרום. החוקרים Samek ו-Longfield חילקו אותם באקראי: חלקם קיבלו שיחת תודה מהעמותה וחלקם לא. מקצועני גיוס כספים ניבאו ששיחות כאלה ישפרו את שימור התורמים ב-80%. התוצאה, כפי שפורסמה באפריל 2023 ב-American Economic Journal: Applied Economics, הייתה במילותיהם "אפקט אפס מדויק" של השיחות על שימור תורמים: מי שקיבל שיחה לא חזר לתרום יותר ממי שלא קיבל. החוקרים ערכו את הניסויים עם תחנות טלוויזיה ציבוריות ועם עמותה ארצית.

אפשר לקרוא את זה כהוכחה שהכרת תודה לא משנה, אבל כדאי לעצור ולבדוק מה בדיוק נבדק שם. לפי הביקורת של Matthew Gerken ב-Philanthropy Daily מדצמבר 2019, רוב השיחות בוצעו שלושה עד שבעה חודשים אחרי התרומה, בידי עובדי מוקד שאינם קשורים לעמותה באופן מהותי. Gerken משער שהתורמים כבר קיבלו מכתב תודה בדואר, ואולי גם כמה מיילים ועלונים, כך שהשיחה הייתה עוד נגיעה אחת מתוך כמה. מה שנבדק היה שיחה מאוחרת של זר, ולא מכתב מהיר ואישי. Gerken עצמו כותב: "אל תקצצו בשיחות תודה (או בכל פרקטיקה אחרת) בגלל מחקר אחד".

מהצד השני יש נתונים שנשמעים משכנעים יותר ממה שהם. חברת התוכנה Bloomerang בדקה מדגם אקראי מלקוחותיה: 3,729 עמותות בארה"ב ובקנדה, עם כ-1.9 מיליון תורמים שתרמו לראשונה בין 2012 ל-2018. כ-33% מהתורמים שלא קיבלו שיחה בתוך 90 יום חזרו לתרום, ולפי הגדרת הדף כל תרומה נוספת, בכל זמן, נחשבת חזרה. בין מי שקיבלו שיחה אחת בתוך 90 יום חזרו 41.24%, ובין מי שקיבלו יותר משיחה אחת 58.21%. לפי הדף, גם גודל התרומה השנייה כמעט הוכפל אצל מי שקיבלו שיחה לפחות פעם אחת. אבל הדף לא מראה שהושוו קבוצות דומות, וייתכן שמי שהתקשרו אליהם היו מלכתחילה תורמים נאמנים יותר. זהו תיאור של מה שקרה, לא הוכחה למה שגרם לו.

מה אפשר לקחת מזה

המסקנה הכנה היא שתודה לא מבטיחה שימור, ושאף מחקר שמצאתי לא הוכיח שמכתב מהיר ואישי מחזיר תורמים. לא מצאתי מחקר על מכתב כתוב, על זהות החותם או על הסף של 48 שעות שחוזר בבלוגים של ספקי תוכנה, וגם לא נתונים על עמותות בישראל. כל המספרים כאן מצפון אמריקה. מה שנשאר הוא פרקטיקה סבירה, והיא זולה: מי שתרם עשה מעשה, והחזרת תשובה מהירה היא נימוס בסיסי, גם אם אינה מנוף לשימור.

מכאן ההמלצות, והן שיפוט מקצועי ולא ממצא. שלחו את המכתב תוך יומיים, כשהתרומה עוד טרייה בזיכרון התורם. החתימה צריכה להיות של אדם שהתורם יכול לקשר לעמותה: מנכ"ל, רכזת מתנדבים או כל מי שמכיר את העבודה מקרוב. הביקורת על הניסוי רומזת שדווקא הזר הוא הבעיה, אף שאין לכך הוכחה. המכתב עצמו צריך לכלול את שם התורם, תודה בלשון ברורה ומשפט אחד על מה שהתרומה עשתה בפועל: סכום שנאסף, מספר משפחות שקיבלו סיוע, ציוד שנקנה. אם עוד אין תוצאה, אומרים בכנות מה מתוכנן ומתי יהיה עדכון.

ואל תוסיפו בקשה. מכתב תודה שמסתיים בקישור לתרומה נוספת הופך לחשבונית. הבקשה הבאה תגיע בעוד כמה חודשים, בנוסח משלה, אחרי שהתורם יקבל גם עדכון על מה שנעשה בכסף. כך יכול להיראות מכתב כזה; את הפרטים בסוגריים ממלאים מהמציאות של העמותה:

שלום [שם התורם],

קיבלנו היום את תרומתך בסך [סכום], ורציתי להודות לך אישית. בזכות תרומות כמו שלך [תוצאה אמיתית אחת, למשל: הצלחנו לרכוש את ציוד הלימוד ל-X ילדים]. אכתוב לך שוב כשיהיה עדכון על [הפרויקט]. תודה שבחרת לעמוד לצדנו.

[שם מלא, תפקיד, טלפון או מייל ישיר]

לעמותה קטנה יש כאן יתרון שאין לארגון גדול: לעשרות תורמים אפשר לכתוב אחד-אחד, בכתב יד אם רוצים, ולהזכיר משהו ספציפי על כל אחד מהם. הממצאים על חצי מיליון תורמים לא בהכרח חלים שם, והמחקר שקראתי לא בדק עמותה בסדר גודל כזה. לעמותה כזאת זה משחרר: אין ממצא שמחייב, ואין סיבה לחכות לאוטומציה.

הצעד לשבוע הזה: כתבו את הנוסח שלמעלה פעם אחת בקול של העמותה, שמרו אותו בטיוטה, והחליטו מי חותם ומי אחראי לשלוח אותו תוך 48 שעות מהתרומה הבאה. מעכשיו רשמו מי קיבל מכתב ומתי, כדי שתהיה לכם נקודת השוואה אמיתית. אחרי חצי שנה אפשר לבדוק אם מי שקיבלו מכתב כזה חזרו, ולהחליט לפי הנתונים שלכם.