מעשר כספים: איך מחשבים ולמי נותנים
מעשר כספים: עשירית או חומש? נטו או ברוטו? לעניים בלבד או גם לצורכי מצווה? סקירה של הדעות המרכזיות, בלי פסיקה.

בשולחן ערוך, ביורה דעה סימן רמ"ט, כתוב שמי שידו משגת נותן כפי צורך העניים, ומי שאין לו כל כך "יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר". עשירית מופיעה שם כ"מדה בינונית" (שולחן ערוך, יורה דעה רמ"ט א). כלומר, המספר שרוב האנשים מכירים, עשרה אחוזים, הוא נקודת אמצע ולא תקרה, ובמקור מופיע אחריו הסיום שפחות מכאן הוא "עין רעה". ההגהה שם מוסיפה גבול מהצד השני: אל יבזבז אדם יותר מחומש, כדי שלא יצטרך לבריות, ובשעת מותו מותר לו יותר.
לפני החישוב כדאי לדעת שמעמד המנהג עצמו שנוי במחלוקת. לפי הערך "מעשר כספים" בוויקיפדיה, זה נוהג יהודי שמחייב להפריש עשירית מהרווחים הכספיים לצדקה, ותוקפו נתון במחלוקת: הב"ח ראה בו מידת חסידות בלבד, יש שראו בו חיוב מדרבנן, ויש שפירשו את דברי הט"ז כך שהוא נוהג מדאורייתא (ויקיפדיה, מעשר כספים). הרב אליעזר מלמד ב"פניני הלכה" מביא את שלוש הגישות, ומציין שלפי הדעה שהחיוב מדרבנן, מי שמצבו דחוק פטור מנתינת מעשר ומסתפק במתנה קטנה למי שעני ממנו (פניני הלכה, ליקוטים ב' ו' ז). באותו מקום הוא מוסיף שמי שנותן פחות מעשירית מקיים את מצוות הצדקה במידה שקוראים לה "עין רעה".
נטו או ברוטו
השאלה הראשונה שכל מפריש פוגש היא ממה מחשבים. לפי ויקיפדיה יש מחמירים שמפרישים מהברוטו בלי שום ניכוי, ויש מקילים שמנכים את כל ההוצאות החודשיות. הדעה שמוגדרת שם כמקובלת ביותר מבחינה בין הוצאות עסק, שמנכים, להוצאות מחייה פרטיות, שלא מנכים. הרב מלמד כותב: "צריך להפריש מהנטו, כי זה הכסף שהוא מקבל". לדבריו משכנתא וארנונה אינן מנוכות, כי הן הוצאות שוטפות, ואילו עלות נסיעות לעבודה מותר לנכות, ואוכל בעבודה אינו מנוכה (פניני הלכה, ליקוטים ב' ו' י). בחיסכון שהצטבר בקופת גמל, לפי אותו מקור, מפרישים מהרווח הריאלי, ואם המעסיק הפקיד את הכסף ישירות, מפרישים מכל הסכום בעת המשיכה.
גם השאלה מה נחשב הכנסה מקבלת תשובה רחבה. לפי הרב מלמד, המצווה חלה על כל כסף שהגיע לידי האדם, כולל ירושה, מתנה מקרובים או מחברים, מענקים ופיצויים. מתנה שאינה כסף, כמו שמלה שההורים קנו, אינה חייבת, אם כי יש הסוברים שגם מתנה שוות כסף, כמו מקרר, חייבת במעשר משוויה. דמי כיס של ילד חייבים, אבל כסף שההורים נתנו לנסיעות או לקניית בגד מסוים לא (פניני הלכה, ליקוטים ב' ו' ט). בפועל, הרב מלמד מציין שעדיף לחשב במדויק, ולשם כך להקדיש מחברת או פנקס. מי שנתן סכום גדול מראש יכול לזקוף אותו כחוב על חשבון המעשר של החודשים הבאים. ולגבי מועד ההפרשה, בתשובה שפורסמה בכיפה ב-2007 כתב הרב צבי יניר שאפשר מיד ואפשר בסוף החודש, ש"זה לא משנה" (כיפה, שאל את הרב).
למי נותנים
כשמגיעים לשאלה למי נותנים, הדעות חלוקות יותר. לפי הרב מלמד יש אומרים שהמעשר מיועד לעניים בלבד, והטוב ביותר לעניים לומדי תורה. הוא מציין ש"המנהג למעשה" הוא שאפשר לתת גם לשאר צורכי מצווה, כמו בניית בית כנסת או יישוב הארץ, אך לכתחילה יש להעדיף עניים או לומדי תורה. מי שקיבל על עצמו לתת לעניים בלבד אינו יכול להשתמש במעשר לצורכי מצווה אחרים, ואסור לשלם ממעשר על מצווה שהאדם חייב בה בעצמו, כמו תפילין ומזוזות לעצמו (פניני הלכה, ליקוטים ב' ו' יא). הגהת השולחן ערוך על סימן רמ"ט מחמירה יותר: אין לעשות ממעשר דבר מצווה כמו נרות לבית הכנסת, "רק יתננו לעניים".
הדעות שהובאו כאן עוסקות בעניים, בלומדי תורה ובצורכי מצווה. השאלה אם פעילות מסוימת נחשבת צדקה שמותר לשלם עליה ממעשר היא שאלה לרבו של התורם, ולא למגייס. יש גם סדר עדיפויות בצדקה: לפי שולחן ערוך יורה דעה רנ"א ג, עניי ביתו קודמים לעניי עירו, ועניי עירו לעניי עיר אחרת. ההגהות מוסיפות שפרנסת האדם עצמו קודמת לכל, אחריה הוריו העניים, בניו, אחיו וקרוביו, ושיושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי חוצה לארץ (שולחן ערוך, יורה דעה רנ"א ג).
הנושא מוצג כאן כסקירת דעות ולא כפסיקה, ולכל שאלה מעשית יש להתייעץ ברב. צעד אחד לקחת מכאן: פתחו גיליון, רשמו את ההכנסה החודשית לפי השיטה שהרב שלכם מורה עליה, ושאלו אותו שאלה אחת על יעד הנתינה. עודכן לאחרונה: 18.11.2026.