האמת היא, לא תמיד הייתי טוב בקבלת ביקורת. פעם הייתי מתגונן, תוקף בחזרה, או פשוט מתעלם. ואז הבנתי משהו: ביקורת היא לא אויב, היא מראה. מראה לא תמיד מחמיאה, אבל היא תמיד אמיתית.
אני נועם אבירי, ובעשרות השנים שלי בגיוס כספים, ספגתי לא מעט ביקורת. חלק ממנה היה מוצדק, חלק פחות. אבל תמיד, תמיד, מצאתי בה גרעין של אמת שיכולתי ללמוד ממנו.
אני רוצה לשתף אתכם במודל שפיתחתי להתמודדות עם ביקורת – מודל שעזר לי להפוך את הביקורת לכלי צמיחה משמעותי, ולשפר את הביצועים שלי בתחום גיוס הכספים:
השלב הראשון: עצרו רגע. לנשום.
התגובה הטבעית לביקורת היא התגוננות. זה טבעי. המוח שלנו תוכנת להגן עלינו, וביקורת נתפסת כאיום. אבל לפני שאתם מגיבים, עצרו. קחו נשימה עמוקה. תזכירו לעצמכם שהמטרה היא ללמוד ולגדול, לא לנצח בוויכוח.
אני זוכר פעם אחת, אחרי מצגת גיוס כושלת במיוחד, אחד מחברי הוועד המנהל אמר לי: "נועם, המצגת שלך הייתה משעממת כמו דוח מס." הבטן שלי התהפכה. אבל במקום להתפוצץ עליו, עצרתי. נשמתי. והקשבתי.
השלב השני: הקשיבו לעומק. באמת.
תנסו לשמוע מה באמת אומרים לכם, מעבר למילים. מה הכוונה מאחורי הביקורת? האם יש גרעין של אמת בדברים? האם האדם שמבקר אתכם מנסה לעזור לכם להשתפר?
זה המקום בו נכנסת לתמונה מה שאני קורא לה "ההקשבה השלישית". הקשבה ראשונה היא למילים שנאמרות. הקשבה שנייה היא לשפת הגוף ולטון הדיבור. הקשבה שלישית היא למה לא נאמר – למה מסתתר מאחורי המילים, לרגשות ולצרכים של האדם שמבקר.
בחזרה לסיפור עם חבר הוועד המנהל: אחרי שנרגעתי, הקשבתי לעומק. הוא לא ניסה לפגוע בי, הוא פשוט רצה שהמצגת הבאה תהיה יותר אפקטיבית, שתצליח לגייס יותר כסף. הבנתי שהוא רואה בי פוטנציאל, ושהוא מאמין ביכולת שלי להשתפר.
השלב השלישי: תשאלו שאלות. תחקרו.
אל תפחדו לשאול שאלות מבהירות. תבקשו דוגמאות. תנסו להבין בדיוק מה ציפיות של האדם שמבקר, ואיפה אתם לא עומדים בהן.
אני תמיד שואל את עצמי את השאלה: "מה העומק שמתחת לעומק?" מה באמת מפריע לאדם שמבקר? מה מניע אותו? מה הצרכים שלו?
אחרי שהקשבתי לחבר הוועד המנהל, שאלתי אותו: "מה לדעתך היה יכול לעשות את המצגת ליותר מעניינת?" הוא נתן לי כמה עצות מצוינות – לשלב יותר סיפורים אישיים, להשתמש ביותר ויזואליה, ולדבר על התרומה של כל שקל בצורה קונקרטית.
השלב הרביעי: סננו את הביקורת. בחרו מה לקחת.
לא כל ביקורת שווה. חלק ממנה תהיה לא רלוונטית, לא מדויקת, או אפילו זדונית. תלמדו לסנן את הביקורת, ולבחור מה לקחת איתכם.
אני תמיד משתמש ב"שיטת המראה הכפולה": אני מנסה לראות את עצמי דרך עיני המבקר, אבל אני גם בודק את הביקורת דרך הפילטר של הערכים והמטרות שלי.
במקרה עם חבר הוועד המנהל, לקחתי את העצות שלו לגבי הסיפורים האישיים והויזואליה, אבל החלטתי להישאר נאמן לסגנון האישי שלי, ולא לנסות להיות קומיקאי.
השלב החמישי: פעלו. שנו.
השלב האחרון הוא לקחת את הביקורת שלמדתם ממנה, ולפעול לפיה. תנסו דברים חדשים. תשנו את הגישה שלכם. תתאמנו על מיומנויות חדשות.
הנה מה שעשיתי אחרי הביקורת על המצגת שלי: שיניתי את מבנה המצגת, הוספתי יותר סיפורים אישיים, השתמשתי ביותר תמונות וסרטונים, ובפעם הבאה, המצגת קיבלה ביקורות מצוינות, והצלחנו לגייס הרבה יותר כסף.
אני מקווה שהמודל הזה יעזור לכם להתמודד עם ביקורת בצורה אפקטיבית, ולהפוך אותה לכלי צמיחה משמעותי. זכרו: ביקורת היא לא סוף הדרך, היא רק נקודת עצירה בדרך להצלחה.
ומה איתכם? איך אתם מתמודדים עם ביקורת? שתפו אותי בתגובות! אשמח לשמוע את הטיפים שלכם.