A blurred image of a person looking in a mirror, with a reflection of a group of people smiling.
Featured

ההד העצמי: איך תורמים מחפשים את עצמם בארגון שלך (והטעות הקריטית שמונעת זאת)

נועם אבירי מסביר איך תורמים מחפשים לראות את עצמם בארגון הנתרם, ואיך ליצור את אותו "הד עצמי" שמחבר אנשים למטרה גדולה מהם.

היי, כאן נועם אבירי. רציתי לשתף אתכם בתובנה שמטרידה אותי כבר כמה שבועות, מאז אותה שיחת טלפון עם תורם ותיק. הוא אמר לי: "נועם, אני אוהב את הארגון שלכם, אבל אני כבר לא רואה את עצמי שם". המשפט הזה צרב לי. זה לא היה רק על כסף – זה היה על חיבור, על זהות, על הרצון של כל אחד מאיתנו להשאיר חותם בעולם.

אז איך גורמים לתורם לראות את עצמו משתקף בארגון שלנו? איך יוצרים את אותו "הד עצמי" שמחבר אנשים למטרה גדולה מהם? הדרך לכך מורכבת הרבה יותר ממה שרובנו חושבים.

אני נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים ויועץ לארגונים ללא מטרות רווח. אחרי 15 שנה בתחום, ראיתי הכל – קמפיינים מבריקים שכשלו, וכישלונות שהפכו להצלחות אדירות. הניסיון הזה לימד אותי שהעומק שמתחת לעומק בגיוס כספים הוא לא רק למצוא את התורם הנכון, אלא לבנות מערכת יחסים אמיתית שמשקפת את הערכים והשאיפות של שני הצדדים.

הטעות הקריטית: לראות בתורם כארנק

רוב הארגונים מתמקדים במה הם צריכים מהתורם – כסף, זמן, משאבים. הם שוכחים שאנשים תורמים כי הם רוצים להרגיש טוב, לעשות שינוי, להיות חלק ממשהו גדול. כשאנחנו מתייחסים לתורם רק כאל מקור מימון, אנחנו מפספסים את ההזדמנות ליצור קשר עמוק ומשמעותי.

הקשבה השלישית: מעבר למה שנאמר במילים

איך יוצרים את אותו הד עצמי? מתחילים בהקשבה. לא רק למה שהתורם אומר, אלא גם למה שהוא לא אומר. להקשבה השלישית, כמו שאני קורא לזה. מה חשוב לו באמת? מה מעורר בו השראה? מה הוא רוצה להשיג באמצעות התרומה שלו?

פעם ישבתי בפגישה עם תורם פוטנציאלי, איש עסקים מצליח. הצגתי לו מצגת מרהיבה על הפרויקט שלנו, אבל הוא נראה מנותק. הרגשתי שהשיחה לא מתרוממת. ואז, במקרה, שאלתי אותו על הילדים שלו. העיניים שלו נצצו. הוא סיפר לי בהתרגשות על הבן שלו, שמפתח אפליקציה לילדים עם צרכים מיוחדים. באותו רגע הבנתי מה חשוב לו באמת. הפסקתי לדבר על הפרויקט שלי והתחלתי לדבר על שלו. מצאתי את החיבור בין המטרה שלנו לערכים שלו. בסוף הפגישה הוא תרם סכום נכבד הרבה יותר ממה שציפיתי.

שיטת המראה המנטלית: לראות את עצמך דרך עיני התורם

אבל הקשבה היא רק ההתחלה. השלב הבא הוא לראות את עצמנו דרך עיני התורם. לדמיין איך הארגון שלנו נראה מבחוץ. האם המסרים שלנו משקפים את הערכים שלו? האם הפעולות שלנו תואמות את השאיפות שלו?

אני קורא לזה "שיטת המראה המנטלית". לפני כל פגישה עם תורם, אני עוצר רגע וחושב: מה הוא יראה כשהוא יסתכל עלינו? האם הוא יראה ארגון שמדבר גבוהה וחי נמוך? או ארגון שאומר את האמת, גם כשזה לא נוח, ועושה את מה שהוא אומר?

מודל המעגלים המתרחבים: למצוא את ההד העצמי המשותף

יצירת הד עצמי משותף היא לא תהליך חד-פעמי. זו מערכת יחסים מתמשכת שדורשת השקעה, הקשבה ושינוי. זה אומר להיות פתוחים לפידבק, להתאים את המסרים שלנו, ואפילו לשנות את הפעולות שלנו כדי לשקף את הערכים של התורמים שלנו.

פעם עבדתי עם ארגון שעסק בשימור הסביבה. הם היו נחושים לקדם אנרגיה ירוקה, אבל התורמים שלהם לא היו משוכנעים. אחרי שיחות מעמיקות הבנו שהתורמים לא מתנגדים לאנרגיה ירוקה, אלא חוששים מההשפעה שלה על הכלכלה המקומית. שינינו את הגישה שלנו והתחלנו לדבר על ההזדמנויות הכלכליות הטמונות באנרגיה ירוקה – מקומות עבודה חדשים, טכנולוגיות חדשות, צמיחה כלכלית. פתאום התורמים התחילו לראות את עצמם חלק מהפתרון.

קורא את זה ומרגיש שזה מדבר אליך? אל תשאר עם זה לבד. שתף אותי בתגובות שלך – מה הדבר הכי חשוב שלמדתם על יצירת קשר משמעותי עם תורמים? איזה "הד עצמי" הארגון שלכם מנסה ליצור?

נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אני משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתחתי בעצמי כמו "שיטת הסולם הדינמי" להעלאת תורמים במדרגות תרומה ו"מודל המעגלים המתרחבים" להרחבת מעגל התורמים דרך קשרים קיימים. אני כאן כדי לעזור לך לבנות קשרים חזקים יותר עם התורמים שלך, וליצור ארגון שמגשים את החזון שלו.

בואו נמשיך את השיחה הזו – מה הצעד הבא שלכם כדי להפוך את הארגון שלכם למראה עבור התורמים שלכם?

A photo of Noam Aviry, a fundraising expert, smiling warmly and looking directly at the camera.
Featured

הצורך הכפול: איך לגשר על הפער בין מעורבות אישית לתוצאות מדידות בגיוס כספים

איך לגשר על הפער בין מעורבות אישית לתוצאות מדידות בגיוס כספים? נועם אבירי חושף את הגישה שלו לשילוב בין יחסים אנושיים ואסטרטגיה אפקטיבית.

הפער הזה, בין התשוקה האמיתית שלנו להתחבר לתורמים ברמה האנושית ביותר, לבין הצורך הנוקב להציג תוצאות מדידות – הוא האתגר הכי גדול שאני פוגש אצל מגייסי כספים. זה לא סוד, כולנו שם. יושבים מול דוחות אקסל, מחשבים אחוזי המרה, ובאותו זמן מתגעגעים לשיחות העומק, לרגעים שבהם ראינו את הניצוץ בעיניים של תורם, את החיבור האמיתי למה שאנחנו עושים.

איך מגשרים על הפער הזה? איך מצליחים גם לגעת בלב וגם להזיז את המחוגים? אספר לכם משהו שלא סיפרתי לאף אחד: בתחילת דרכי הייתי בטוח שהתשובה נמצאת בטקטיקות. סדנאות מכירה, שיטות שכנוע, מצגות מרהיבות. טעיתי. התשובה נמצאת במקום עמוק יותר, בשינוי תפיסתי.

אבל לפני שניכנס לזה, חשוב לי שתדעו: אני נועם אבירי, ואני מלווה מגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל כבר שנים. ראיתי הכל, מהקמפיינים הכי מבריקים ועד לכישלונות המהדהדים. למדתי שהבסיס להצלחה טמון בשילוב בין ידע מעמיק בשטח לתובנות חדשניות שפיתחתי בעצמי.

המהות של גיוס כספים: מעבר לנתונים

הבסיס הוא להבין שגיוס כספים הוא קודם כל מערכת יחסים. לא טרנזקציה. זה נשמע קלישאתי, אני יודע, אבל העומק שמתחת לעומק טמון בהבנה שאנחנו לא מוכרים מוצר, אנחנו מזמינים מישהו להצטרף למסע.

עכשיו, בואו נהיה פרקטיים. איך זה מתורגם ליום יום?

  • הכירו את התורמים שלכם לעומק: אל תסתפקו במידע דמוגרפי בסיסי. חפשו את הסיפור האישי, את התשוקות, את הערכים שלהם. מה מניע אותם? מה מטריד אותם?
  • הקשיבו מעבר למילים: פיתחו את מה שאני קורא לו "ההקשבה השלישית". הקשיבו לא רק למה שהתורם אומר, אלא גם למה שהוא לא אומר. לטון הדיבור, לשפת הגוף, לשתיקות.
  • הפכו את התרומה למשמעותית: אל תבקשו סתם כסף. הציגו לתורם את ההשפעה המוחשית שהוא יכול ליצור באמצעות התרומה שלו. תארו את השינוי, את החיים שהוא יכול לשפר.
  • טפחו את הקשר: גיוס כספים הוא מרתון, לא ספרינט. שמרו על קשר עם התורמים גם אחרי שהם תרמו. עדכנו אותם על התקדמות הפרויקט, הזמינו אותם להשתתף באירועים, הראו להם שאתם מעריכים את תמיכתם.

הצעד האלגנטי: מיקוד במדידה ללא ניכור

אוקיי, אז דיברנו על הלב. עכשיו בואו נדבר על המחוגים. איך מבטיחים שהמאמצים האלה יתורגמו לתוצאות מדידות?

הטעות הנפוצה היא להתמקד רק במספרים. כמה כסף גייסנו, כמה תורמים חדשים הצטרפו. המספרים חשובים, אבל הם רק חלק מהתמונה.

הגישה שלי היא להתמקד במדידה של האיכות, לא רק הכמות. מה זה אומר?

  • מדדו את רמת המעורבות של התורמים: האם הם משתתפים באירועים? האם הם קוראים את הניוזלטר שלכם? האם הם מגיבים לפוסטים שלכם ברשתות החברתיות?
  • מדדו את שביעות הרצון של התורמים: ערכו סקרים, אספו משוב, שאלו אותם מה הם חושבים על הארגון ועל העבודה שאתם עושים.
  • מדדו את ההשפעה החברתית: איך הפעילות שלכם משפיעה על הקהילה? איך אתם פותרים בעיות חברתיות? הציגו לתורמים את התוצאות המוחשיות של העבודה שלכם.

אני קורא לזה "שיטת הסולם הדינמי". אתם מודדים את ההתקדמות של התורמים בסולם המעורבות, לא רק בסולם התרומות.

המראה הכפולה: לראות את עצמך דרך עיני התורם

הנה תרגיל קטן שיכול לשנות את כל הגישה שלכם לגיוס כספים: דמיינו שאתם התורם. מה היה גורם לכם לתרום לארגון שלכם? מה היה גורם לכם להרגיש מחוברים ומוערכים? מה היה גורם לכם לרצות לתרום שוב ושוב?

זה מה שאני קורא לו "שיטת המראה המנטלית". אתם צריכים לראות את עצמכם דרך עיני התורם, להבין את הצרכים, את הרצונות, את הפחדים שלו.

גיוס כספים הוא לא רק מקצוע, הוא שליחות. יש לכם הזדמנות לעשות שינוי בעולם, לשפר את חייהם של אנשים, ליצור עתיד טוב יותר. אבל כדי להצליח, אתם צריכים לשלב את הלב והשכל, את המעורבות האישית ואת התוצאות המדידות.

אז השאלה שנשארת איתי היא זו: איזה צעד אלגנטי אחד אתם יכולים לעשות כבר היום כדי לשפר את מערכות היחסים שלכם עם התורמים שלכם וגם למדוד את ההשפעה של העבודה שלכם? שתפו אותי בתגובות!

*

נועם אבירי הוא מומחה-על מוביל בתחום גיוס הכספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. הוא משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו, כגון "שיטת הסולם הדינמי" ו"שיטת המראה המנטלית".

A close-up shot of a hand reaching out to another, symbolizing connection and giving. The background is blurred, with soft, warm colors.
Featured

תחושת המשמעות בתרומה: איך מודדים את התמורה הרגשית?

איך מודדים את ה"תמורה" הרגשית שהתורם מקבל על ההשקעה שלו? נועם אבירי מסביר על פסיכולוגיה של נתינה, בניית מערכות יחסים, והקשבה עמוקה לצרכי התורם.

השעה הייתה 03:17 לפנות בוקר. לא הצלחתי להירדם. זה לא היה בגלל הקפה של אחרי הצהריים (אני בדרך כלל שותה אספרסו כפול בסביבות 17:00 בלי שום השפעה על השינה). מה שהטריד אותי היה אימייל שקיבלתי מוקדם יותר באותו יום, מתורמת ותיקה שתרמה לארגון סכום נכבד במשך שנים. האימייל היה קצר, אבל חד: "אני מעריכה את עבודתכם, אבל אני מרגישה שהתרומה שלי כבר לא עושה את ההבדל שהיא עשתה פעם. אני מחליטה להפסיק לתרום, לפחות לעת עתה."

נשמתי עמוק. אני חייב להודות, זה לא היה הפעם הראשונה שזה קרה לי. אבל הפעם זה פגע במיוחד. חשבתי על כל הפעמים שישבתי מולה, שמעתי את הסיפורים האישיים שלה, את החלומות שלה לעולם טוב יותר. מה השתבש? איך פספסתי את הסימנים? ואולי חשוב מכל - איך אפשר למדוד את ה"תמורה" הרגשית שהתורם מקבל על ההשקעה שלו?

אני נועם אבירי, ואני מגייס כספים כבר יותר מ-15 שנה. ראיתי הכל - הצלחות מסחררות, כישלונות צורבים, וכל מה שביניהם. אבל אם יש דבר אחד שלמדתי, זה שגיוס כספים הוא לא רק עניין של מספרים ויעדים. זה עניין של אנשים, של מערכות יחסים, ושל משמעות. והיום אני רוצה לדבר איתך על איך אפשר למדוד את המשמעות הזו, את ה"תמורה" הרגשית שהתורם מקבל.

המשמעות שמתחת למספרים: למה תורמים תורמים באמת?

לפני שאנחנו מדברים על איך למדוד את התמורה, חשוב להבין מה התמורה הזו בעצם. רוב הארגונים מתמקדים ב"מה" - מה התרומה עושה, כמה אנשים היא משפיעה עליהם. אבל התורמים מתעניינים הרבה יותר ב"למה" - למה הם תורמים, מה זה אומר עליהם, ואיך זה גורם להם להרגיש.

כדי להבין את זה, אנחנו צריכים לרדת ל"עומק שמתחת לעומק". אנחנו צריכים להבין את המניעים הפסיכולוגיים שמניעים את התורמים. זה יכול להיות רצון לעשות שינוי בעולם, תחושת חובה מוסרית, צורך בהכרה חברתית, או אפילו פשוט תחושה טובה שעוזרת להם להרגיש טוב עם עצמם.

דן פאליוטה, אחד המנטורים שלי בתחום, אמר פעם: "תורמים לא מחפשים רק לתרום כסף, הם מחפשים לתרום לעצמם". המשפט הזה שינה לי את כל הגישה לגיוס כספים. הבנתי שאני לא צריך רק לבקש כסף, אני צריך להציע לתורם הזדמנות להיות הגרסה הכי טובה של עצמו.

מדידת התמורה הרגשית: שיטת שלושת הממדים

אז איך אפשר למדוד את התמורה הרגשית הזו? אני פיתחתי שיטה שנקראת "שיטת שלושת הממדים", והיא כוללת שלושה מרכיבים עיקריים:

1. ההשפעה האישית: איך התורם מרגיש שהוא משפיע על העולם? האם הוא מרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר? האם הוא רואה את התוצאות של התרומה שלו?

2. הערך העצמי: איך התרומה משפיעה על הערך העצמי של התורם? האם הוא מרגיש גאה בעצמו? האם הוא מרגיש שהוא חי בהתאם לערכים שלו?

3. הקשר החברתי: איך התרומה משפיעה על הקשרים החברתיים של התורם? האם הוא מרגיש מחובר לקהילה? האם הוא זוכה להכרה והערכה על תרומתו?

אפשר למדוד את שלושת הממדים האלה באמצעות סקרים, ראיונות אישיים, וניתוח של נתונים התנהגותיים. אבל הכלי הכי חשוב הוא פשוט הקשבה - הקשבה אמיתית, עמוקה, למה שהתורמים אומרים (וגם למה שהם לא אומרים).

"ההקשבה השלישית": מעבר למילים שנאמרות

אני קורא לזה "ההקשבה השלישית" - היכולת להקשיב לא רק למילים שנאמרות, אלא גם לרגשות, לערכים, ולצרכים שמסתתרים מאחורי המילים. זו היכולת לשמוע את מה שהתורם באמת אומר, גם אם הוא לא יודע איך לבטא את זה במילים.

לדוגמה, אם תורם אומר "אני שמח לתרום לארגון שלכם כי אתם עושים עבודה חשובה", הוא אולי מתכוון גם ל"אני מרגיש שאני עושה משהו משמעותי עם הכסף שלי", או "אני רוצה שאנשים ידעו שאני תומך בעניין הזה". ההקשבה השלישית עוזרת לנו לפענח את המסרים הסמויים האלה, ולהתאים את הגישה שלנו בהתאם.

מהמספרים למשמעות: בניית מערכות יחסים ארוכות טווח

אחרי שהבנו איך למדוד את התמורה הרגשית, השאלה היא איך אפשר להגדיל אותה. התשובה היא פשוטה: בניית מערכות יחסים ארוכות טווח עם התורמים.

זה אומר להכיר אותם באמת, להבין מה חשוב להם, ולגרום להם להרגיש שהם חלק ממשפחה. זה אומר לעדכן אותם באופן קבוע על ההתקדמות של הארגון, להזמין אותם לאירועים מיוחדים, ולתת להם הזדמנויות להתנדב ולתרום מזמנם וכישוריהם.

זה אומר גם להיות כנים ושקופים איתם, לשתף אותם בהצלחות ובכישלונות, ולהראות להם שהם שותפים אמיתיים למסע.

השקעה בזכרונות: כיצד משמרים תחושת ערך לאורך זמן?

יש לי חברה שעובדת בבית חולים גדול, היא פיתחה שיטה מדהימה לשימור הקשר עם תורמים. הם מצלמים את כל הילדים שמקבלים טיפול מיוחד בזכות תרומה מסויימת. את התמונות הם שולחים לתורמים בצירוף מכתב אישי מחמם לב. הם אפילו מצאו דרך יצירתית לשלוח את התמונות כתמונה מודפסת ישירות מהטלפון של אחד המתנדבים! בזכות זה, אחוז הנטישה שלהם של תורמים ירד כמעט לאפס.

רגע של גילוי: האם אנחנו באמת מבינים את התורמים שלנו?

אז, האם אנחנו באמת מבינים את התורמים שלנו? האם אנחנו באמת יודעים מה גורם להם להרגיש טוב? האם אנחנו עושים מספיק כדי לתת להם את התמורה הרגשית שהם מחפשים?

אני מאמין שהתשובה היא לא תמיד כן. אבל אני גם מאמין שאנחנו יכולים לעשות יותר. אנחנו יכולים להקשיב יותר, להבין יותר, ולתת יותר.

כי בסופו של דבר, גיוס כספים הוא לא רק עניין של לבקש כסף. זה עניין של לתת משמעות. וזה שווה יותר מכל סכום כסף שבעולם.

הצעד האלגנטי: איך מתחילים כבר מחר בבוקר?

אז מה הצעד הבא? איך מתחילים ליישם את כל זה כבר מחר בבוקר?

הנה שלושה דברים שאתה יכול לעשות כבר עכשיו:

1. תתקשר לתורם ותיק: תתקשר לתורם שאתה מכיר כבר הרבה זמן, ותשאל אותו איך הוא מרגיש לגבי התרומה שלו. תקשיב טוב למה שהוא אומר, ותנסה להבין מה חשוב לו באמת.

2. תשאל את עצמך את השאלות הקשות: מה המניעים האישיים שלך בגיוס כספים? מה אתה מחפש להשיג? האם אתה באמת שם את התורמים במרכז העשייה שלך?

3. תתחיל לבנות מערכות יחסים: תפסיק להתייחס לתורמים כאל מכונות כסף, ותתחיל להתייחס אליהם כאל אנשים. תכיר אותם, תשקיע בהם, ותן להם סיבה להישאר איתך לאורך זמן.

אני יודע שזה לא קל. אבל אני גם יודע שזה שווה את זה. כי כשאתה נותן משמעות לתורמים שלך, אתה נותן משמעות גם לעבודה שלך, וגם לעולם כולו.

אז קדימה, צא לשם ותן משמעות. העולם מחכה לך.

A close-up image of hands gently holding a seedling, symbolizing growth and healing emerging from challenging experiences. The background is blurred to emphasize the connection between support and resilience.
Featured

הכאב שמניע נתינה: איך חוויות קשות מתורגמות לפעולה פילנתרופית?

גלו את הקשר המפתיע בין חוויות קשות לפילנתרופיה, ואיך להבין ולתעל את הכוח המניע הזה בצורה אתית. נועם אבירי חושף תובנות מעמיקות וכלים מעשיים למגייסי כספים.

השבוע פגשתי את רותם, יזם היי-טק מצליח שבשנים האחרונות הפך לפילנתרופ פעיל. אחרי שעה של שיחה על קרנות גידור, אקזיטים וטכנולוגיות פורצות דרך, שאלתי אותו את השאלה שתמיד מסקרנת אותי: "מה באמת גורם לך לתת?" ציפיתי לתשובה שגרתית על רצון להחזיר לחברה או על תחושת שליחות. אבל רותם הפתיע אותי. "האמת? הכאב," הוא אמר בשקט. "הזיכרון של התקופה שבה לא היה לי כלום."

הסיפור של רותם הזכיר לי משהו שאני רואה שוב ושוב בעבודה שלי עם תורמים וארגונים: פעמים רבות, דווקא חוויות קשות, משברים, או אובדנים אישיים הם הזרעים מהם צומחת הנתינה הגדולה ביותר. למה זה קורה? ואיך אנחנו, כמגייסי כספים, יכולים להבין ולתעל את הכוח המניע הזה בצורה אתית ואפקטיבית?

אני נועם אבירי, ואחרי שנים רבות בתחום גיוס הכספים, גיליתי שהעומק האמיתי של הנתינה נמצא לעיתים קרובות מתחת לפני השטח. במאמר הזה, אני רוצה לשתף אתכם בתובנות שלי על הקשר בין כאב לפילנתרופיה, ולתת לכם כלים להבנה מעמיקה יותר של התורמים שלכם.

העומק שמתחת לעומק: הפסיכולוגיה של הכאב והנתינה

לכאורה, נתינה היא פעולה אלטרואיסטית, מונעת מרצון לעזור לאחרים. אבל אם נתבונן לעומק, נגלה שהיא גם פעולה שמשרתת צרכים פנימיים עמוקים. חוויות קשות יכולות ליצור מספר מנגנונים פסיכולוגיים שמניעים נתינה:

  • תיקון: הכאב יכול לעורר רצון לתקן את העולם, למנוע מאחרים לעבור את מה שאנחנו עברנו. רותם, למשל, תורם לתוכניות חינוכיות לנוער בסיכון, מתוך רצון להעניק להם את ההזדמנות שהוא עצמו לא קיבל בילדותו.
  • התמודדות: נתינה יכולה להיות דרך להתמודד עם אובדן או טראומה. תורם שאיבד חבר קרוב למחלת הסרטן עשוי לתרום מחקר למציאת תרופה, מתוך תקווה שאחרים לא יחוו את אותו אובדן.
  • משמעות: חוויות קשות יכולות לערער את תחושת המשמעות בחיים. נתינה לאחרים יכולה להחזיר את התחושה הזו, לתת משמעות חדשה לחיים אחרי המשבר.
  • זהות: הכאב יכול להפוך לחלק מהזהות שלנו. הנתינה הופכת לדרך לבטא את הזהות הזו, להראות לעולם שאנחנו לא רק קורבנות של הכאב, אלא גם סוכני שינוי.

"ההקשבה השלישית": איך להבין את הכאב של התורם

כמגייסי כספים, אנחנו צריכים לפתח את היכולת להקשיב לא רק למה שהתורם אומר, אלא גם למה שהוא לא אומר - ל"הקשבה השלישית". זה אומר להיות רגישים לרמזים, לטון הדיבור, לשפת הגוף, ולסיפורים האישיים שהתורם חולק איתנו. איך עושים את זה?

  • תשאלו שאלות פתוחות: במקום לשאול "האם אתה תומך בחינוך?", שאלו "מה חשוב לך בחינוך? מה היית רוצה לשנות?".
  • הקשיבו באמפתיה: אל תשפטו, אל תתקנו, פשוט תקשיבו ותנסו להבין את נקודת המבט של התורם.
  • היו סבלניים: לפעמים לוקח זמן עד שהתורם מרגיש בנוח לחלוק את הסיפור האישי שלו. תנו לו את המרחב והזמן שהוא צריך.
  • חפשו את הדפוסים: נסו לזהות דפוסים בסיפורים שהתורם חולק איתכם. האם יש נושאים שחוזרים על עצמם? האם יש רגשות חזקים שמלווים את הסיפורים האלה?

"הצעד האלגנטי": איך לתעל את הכאב לפעולה פילנתרופית

אחרי שהבנו את הכאב שמניע את התורם, אנחנו צריכים למצוא את "הצעד האלגנטי" - את הדרך לתעל את הכאב הזה לפעולה פילנתרופית שתהיה משמעותית עבורו ועבור הארגון שלנו. איך עושים את זה?

  • הציעו פתרונות ספציפיים: במקום לבקש תרומה כללית, הציעו פרויקט או תוכנית ספציפית שמתכתבת עם הכאב של התורם. אם התורם איבד חבר קרוב למחלת הסרטן, הציעו לו לתרום למחקר ספציפי בתחום הזה.
  • הדגישו את ההשפעה: הראו לתורם איך התרומה שלו תעזור לאחרים, איך היא תמנע כאב עתידי, איך היא תתקן את העולם.
  • אפשרו לתורם להיות שותף: אל תתייחסו לתורם רק כאל מקור כספי. אפשרו לו להיות מעורב בפרויקט, לתת עצות, להשפיע על הכיוון.
  • הביעו הערכה: הראו לתורם שאתם מעריכים את הנתינה שלו, את הסיפור האישי שלו, את האמון שהוא נותן בכם.

אתגר האתיקה: איך להימנע מניצול רגשי

חשוב לזכור שנתינה המונעת מכאב היא עניין רגיש. עלינו להיזהר שלא לנצל את הכאב של התורם, שלא לגרום לו להרגיש שהוא חייב לתרום כדי לכפר על משהו. איך עושים את זה?

  • היו כנים ושקופים: אל תסתירו מידע, אל תגזימו בהבטחות, תמיד תהיו כנים לגבי הצרכים והמטרות של הארגון.
  • כבדו את הבחירות של התורם: אם התורם לא מעוניין לתרום, אל תלחצו עליו, אל תגרמו לו להרגיש אשם.
  • הציעו תמיכה: אם אתם מרגישים שהתורם זקוק לתמיכה רגשית, הפנו אותו לאנשי מקצוע מתאימים.
  • זכרו את המטרה: המטרה שלנו היא לא רק לגייס כספים, אלא גם לעזור לתורמים למצוא משמעות ונחמה בנתינה.

"המראה הכפולה": לראות את עצמנו דרך עיני התורם

לסיום, אני רוצה להזכיר לכם את חשיבות ה"מראה הכפולה" - היכולת לראות את עצמנו דרך עיני התורם. זה אומר לשאול את עצמנו: האם אנחנו מתייחסים לתורם בכבוד? האם אנחנו מבינים את הצרכים שלו? האם אנחנו מספקים לו חוויה חיובית ומשמעותית?

גיוס כספים הוא לא רק עבודה, הוא שליחות. יש לנו את הזכות והאחריות לעזור לתורמים למצוא את הדרך שלהם לתקן את העולם, להתמודד עם הכאב, ולמצוא משמעות בנתינה.

אז, איזה סיפור כאב אתם הולכים להקשיב לו היום?

אני נועם אבירי, ואני כאן כדי לעזור לכם לעשות את זה נכון.

השאלות שנשארות איתי:

  • איך אני יכול לפתח את היכולת שלי להקשיב ל"הקשבה השלישית"?
  • איך אני יכול למצוא את "הצעד האלגנטי" עבור כל תורם?
  • איך אני יכול לוודא שאני לא מנצל את הכאב של התורם?

נועם אבירי הוא מומחה-על מוביל בתחום גיוס הכספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. הוא משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו. בין המתודולוגיות הייחודיות שפיתח ניתן למנות את "שיטת הסולם הדינמי" ו"מודל המעגלים המתרחבים".

A diverse group of people smiling and working together at a charity event, symbolizing the positive impact of emotional giving.
Featured

החלטות תרומה כפיצוי רגשי: הפסיכולוגיה המפתיעה מאחורי נתינה גדולה

גלו את הפסיכולוגיה המפתיעה מאחורי נתינה גדולה: איך רגשות משפיעים על החלטות תרומה וכיצד לגייס כספים בצורה אתית ואפקטיבית.

היי, נועם אבירי כאן. תנו לי לשאול אתכם שאלה: האם אי פעם תרמתם מתוך רגש עז, שלא קשור ישירות למטרה הנעלה של הארגון? זה בסדר, כולנו היינו שם. למעשה, אני זוכר תורמת אחת, אשת עסקים מצליחה, שתרמה סכום נכבד אחרי שפוטרה מחברה שהקימה בעצמה. לא הצלחתי להבין מה הקשר עד שצללתי לעומק הפסיכולוגיה של הנתינה.

היום, אנחנו נצלול לעומק המפתיע של הפסיכולוגיה מאחורי תרומות גדולות, ונבין איך רגשות יכולים לשמש כמנוע עוצמתי לנתינה.

למה זה חשוב? כי אם נבין את המניעים האמיתיים של התורמים שלנו, נוכל לבנות מערכות יחסים עמוקות וארוכות טווח, ולעזור להם למצוא משמעות בנתינה שלהם, מעבר לתחושת הסיפוק הרגילה.

אני מגייס כספים כבר למעלה מ-15 שנה, ופגשתי מאות תורמים, מכל הסוגים והמינים. בתחילת דרכי, הייתי מתמקד בעיקר בנתונים ובמסרים רציונליים, ומתעלם מהצד הרגשי. אבל עם הזמן, הבנתי שהלב הוא המנוע האמיתי של הנתינה. ככל שהעמקתי בפסיכולוגיה של התרומה, כך הצלחתי ליצור קשרים חזקים יותר עם תורמים, ולהניע אותם לפעולה. למדתי את זה בדרך הקשה, עם הרבה ניסוי וטעייה, והיום אני רוצה לחלוק איתכם את התובנות שלי.

למדתי רבות מדן פאליוטה על החשיבות של אותנטיות ופנלופה ברק על הסטוריטלינג, אך ה"קליק" האמיתי הגיע כשהתחלתי ליישם עקרונות מתוך הפסיכולוגיה החיובית של מרטין זליגמן.

אז בואו נצלול פנימה. נתחיל בהגדרה של המושג "פיצוי רגשי" בהקשר של תרומה.

מהו פיצוי רגשי בתרומה?

בגדול, מדובר במצב בו אדם תורם כסף או משאבים אחרים כדי להתמודד עם רגשות שליליים שהוא חווה, כמו אובדן, אשמה, חרטה, או תחושת חוסר אונים. התרומה הופכת למעין "תרופה" רגשית, דרך להרגיש טוב יותר עם עצמנו ועם העולם.

אבל רגע, זה לא אומר שהתורם עושה משהו רע או אנוכי. להיפך! עצם הנתינה היא מעשה חיובי, אבל חשוב להבין את המניעים מאחוריו כדי שנוכל לתמוך בתורם בצורה הטובה ביותר, ולמנוע מצב בו התרומה הופכת להיות מעין "פלסטר" זמני שלא מטפל בשורש הבעיה.

נניח, לדוגמה, תורם שמקים קרן מלגות לזכר בנו שנפטר בתאונת דרכים. במקרה הזה, התרומה היא לא רק מעשה של נתינה, אלא גם דרך להנציח את זכרו של הבן, למצוא משמעות באובדן, ולעזור לאחרים להימנע מגורל דומה. הבנת הרקע הזה מאפשרת לי כמגייס כספים, להיות רגיש יותר לצרכים הרגשיים של התורם, ולהציע לו דרכים נוספות לתמוך במטרה שהוא מאמין בה.

כאן אני משתמש ב"מפה הרגשית של התורם" - כלי שפיתחתי כדי לזהות את המניעים העמוקים של תורמים. זה עוזר לי להבין את ההקשר האישי והרגשי של כל תרומה, ולהתאים את המסר שלי בהתאם.

אז איך זה בא לידי ביטוי בפועל? הנה כמה דוגמאות:

  • תרומה לאחר אובדן: אנשים שאיבדו אדם קרוב עשויים לתרום לארגונים שעוזרים לאחרים להתמודד עם אובדן, או לארגונים שמקדמים מחקר רפואי למחלות שהובילו למות יקיריהם.
  • תרומה בעקבות אשמה: אנשים שמרגישים אשמים על מעשה שעשו בעבר עשויים לתרום לארגונים שעוזרים לאנשים שנפגעו ממעשים דומים.
  • תרומה כדרך להחזיר לחברה: אנשים שהצליחו בחיים עשויים לתרום לארגונים שעוזרים לאנשים פחות ברי מזל, מתוך תחושת אחריות חברתית.

אני קורא לזה "העומק שמתחת לעומק" - היכולת לראות את הרגשות שמסתתרים מאחורי הנתינה הגלויה.

איך מזהים פיצוי רגשי אצל תורמים פוטנציאליים?

אוקיי, הבנו מה זה פיצוי רגשי, אבל איך מזהים את זה בשטח? איך יודעים אם תורם תורם מתוך מניעים רגשיים או מתוך מניעים אחרים?

התשובה היא: צריך להקשיב. אבל לא סתם להקשיב, אלא להשתמש ב"ההקשבה השלישית" - היכולת להקשיב למה שלא נאמר במילים.

אני משתמש ב"שיטת המראה המנטלית" - טכניקת הכנה מנטלית לפני פגישות חשובות, כדי להיכנס למצב של הקשבה אמיתית. אני מדמיין את עצמי במקום התורם, ומנסה להבין את נקודת המבט שלו.

הנה כמה סימנים שיכולים לרמז על פיצוי רגשי:

  • סיפור אישי חזק: התורם משתף בסיפור אישי קשה או טראומטי שקשור למטרה של הארגון.
  • מעורבות רגשית גבוהה: התורם מביע רגשות עזים כלפי המטרה של הארגון, כמו כעס, עצב, או חמלה.
  • דגש על תיקון או שינוי: התורם מדגיש את החשיבות של תיקון עוול או שינוי מצב קיים.

אבל שימו לב, הסימנים האלה הם רק רמזים, ולא הוכחות חד משמעיות. חשוב להימנע משיפוטיות וניתוח יתר, ולהתמקד בהבנה אמפתית של התורם.

אחת הטעויות הנפוצות היא לנסות "לנתח" את התורם, במקום פשוט להקשיב לו. אני קורא לזה "אפקט המגירה הסגורה" - כשתורם מקבע את הרושם הראשוני ולא מאפשר כניסה של מידע חדש.

איך לתקשר עם תורמים שפועלים מתוך פיצוי רגשי?

אחרי שזיהינו פיצוי רגשי, איך מתקשרים עם התורמים האלה בצורה נכונה? איך תומכים בהם, מבלי לנצל את הרגשות שלהם?

הנה כמה כללים מנחים:

1. היו אמפתיים ואותנטיים: הקשיבו לסיפור של התורם, הראו שאתם מבינים את הכאב שלו, והביעו את הערכתכם על הנתינה שלו.

2. הדגישו את ההשפעה של התרומה: הראו לתורם איך התרומה שלו עוזרת לאחרים, ואיך היא תורמת לשינוי חיובי בעולם.

3. הציעו דרכים נוספות לתמוך: הציעו לתורם דרכים נוספות לתמוך במטרה של הארגון, כמו התנדבות, השתתפות באירועים, או גיוס תרומות מחברים ובני משפחה.

4. הימנעו מלחץ או מניפולציה: אל תנסו לגרום לתורם לתרום יותר ממה שהוא מרגיש בנוח, ואל תשתמשו ברגשות שלו כדי להשיג תרומה.

5. היו מודעים לגבולות שלכם: אם אתם מרגישים שאתם לא מסוגלים לתמוך בתורם בצורה נכונה, הפנו אותו לאיש מקצוע מתאים, כמו פסיכולוג או יועץ.

אני תמיד זוכר את "הצעד האלגנטי" - פעולה מדויקת במינימום מאמץ ומקסימום אפקט. תקשורת עם תורם היא אומנות של איזון עדין.

זכרו, אנחנו לא מטפלים רגשיים. המטרה שלנו היא לעזור לתורמים למצוא משמעות בנתינה שלהם, ולא לפתור את הבעיות הרגשיות שלהם.

אני מאמין גדול ב"גישת המשוב התלת-שלבית" - מתודולוגיה לשיפור מתמיד של ביצועי צוות, שכוללת משוב עצמי, משוב מעמיתים, ומשוב ממנהל. זה עוזר לי להישאר מודע לטעויות שלי, וללמוד מהן.

איך למנוע ניצול רגשי של תורמים?

אחד החששות הגדולים ביותר בגיוס כספים הוא ניצול רגשי של תורמים. איך אפשר למנוע את זה? איך אפשר לוודא שאנחנו לא מנצלים את הפגיעות הרגשית של התורמים שלנו?

הנה כמה צעדים שאפשר לנקוט:

  • הקפידו על שקיפות מלאה: היו גלויים לגבי השימוש בכסף, והראו לתורמים איך התרומה שלהם עוזרת לאחרים.
  • הימנעו מלחץ או מניפולציה: אל תנסו לגרום לתורמים לתרום יותר ממה שהם מרגישים בנוח, ואל תשתמשו ברגשות שלהם כדי להשיג תרומה.
  • הציעו אלטרנטיבות: הציעו לתורמים דרכים אחרות לתמוך במטרה של הארגון, כמו התנדבות או השתתפות באירועים.
  • כבדו את הגבולות של התורמים: אל תתקשרו לתורמים בשעות לא סבירות, ואל תציפו אותם במידע.
  • היו מודעים להטיות שלכם: היו מודעים להטיות שלכם, והימנעו משיפוטיות או ניתוח יתר של התורמים.

אני תמיד מזכיר לעצמי את "המראה הכפולה" - היכולת לראות את עצמך דרך עיני התורם. זה עוזר לי לשמור על פרספקטיבה מאוזנת, ולהימנע מניצול רגשי.

בסופו של דבר, המטרה שלנו היא ליצור מערכת יחסים אמיתית עם התורמים שלנו, המבוססת על אמון, כבוד הדדי, והבנה. כשאנחנו מצליחים לעשות את זה, אנחנו יכולים לעזור לתורמים למצוא משמעות בנתינה שלהם, וליצור שינוי חיובי בעולם.

לסיכום, הבנת המניעים הפסיכולוגיים של תורמים, ובמיוחד את תופעת הפיצוי הרגשי, היא כלי רב עוצמה לבניית קשרים עמוקים וארוכי טווח עם תורמים. זיהוי רגשות אלו, תקשורת אמפתית ואותנטית, ומניעת ניצול רגשי הם המפתח לגיוס כספים אתי ואפקטיבי.

אז איזו תובנה מהמאמר הזה הכי מדברת אליכם? שתפו אותי בתגובות!


נועם אבירי הוא מומחה-על מוביל בתחום גיוס הכספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. הוא משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו.