A photograph showing Noam Aviri speaking passionately at a fundraising event, surrounded by people listening attentively. The image conveys a sense of community, dedication, and purpose in the non-profit sector.
Featured

הזהות החדשה: כיצד המעבר להיות תורם משמעותי מעצב מחדש את תפיסת העצמי

כיצד המעבר לתודעת תורם משמעותי משנה את תפיסת העצמי ומגדיל את ההצלחה בגיוס כספים? נועם אבירי חושף את התובנות העמוקות ביותר.

הייתי בן 25, חסר ניסיון, עומד מול חדר מלא בתורמים פוטנציאליים. הלב שלי דפק כמו תוף מלחמה, וידעתי שאם אני לא מצליח לגייס את הכסף הזה, הארגון שאני עובד בו פשוט לא ישרוד. באותו רגע, לא ידעתי שהכישלון הצורב הזה יהפוך לנקודת מפנה שתגדיר מחדש לא רק את הקריירה שלי, אלא גם את הזהות שלי כאדם.

הרבה מגייסי כספים מתייחסים לתפקיד שלהם כאל משרה – משהו שעושים בשביל להתפרנס. אבל גיוס כספים אמיתי, כזה שנוגע בנשמה, הוא הרבה יותר מזה. הוא מסע של גילוי עצמי, תהליך שבו אנחנו הופכים לא רק למגייסים טובים יותר, אלא גם לאנשים טובים יותר. כי בסופו של דבר, גיוס כספים הוא לא על הכסף – הוא על הערך שאנחנו יוצרים בעולם, ועל האופן שבו הערך הזה משפיע עלינו בחזרה.

אני נועם אבירי, ואני מלווה מגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח כבר למעלה מ-15 שנה. ראיתי מגייסים מגיעים לפסגות חדשות, וראיתי אותם נופלים לתהומות של ייאוש. למדתי שההבדל בין הצלחה לכישלון טמון לא רק בטכניקות גיוס, אלא בשינוי פנימי עמוק בתפיסת העצמי.

במאמר הזה, אני רוצה לחלוק איתכם את התובנות העיקריות שלי לגבי האופן שבו המעבר להיות תורם משמעותי – לא רק מגייס כספים, אלא גם אדם שנותן מעצמו באמת – מעצב מחדש את תפיסת העצמי, ומאפשר לנו להגיע לרמות חדשות של הצלחה ומשמעות.

הגדרת המסגרת: מהו "תורם משמעותי"?

לפני שנצלול פנימה, חשוב להבהיר למה אני מתכוון כשאני אומר "תורם משמעותי". אני לא מדבר רק על אנשים שכותבים צ'קים גדולים (למרות שזה נהדר!). אני מדבר על תודעה – על גישה שבה אנחנו רואים את עצמנו כחלק ממשהו גדול יותר, ככוח חיובי בעולם. תורם משמעותי הוא אדם:

  • שמחובר לערכים שלו: הוא יודע מה חשוב לו באמת, והוא פועל בהתאם.
  • שרואה את הפוטנציאל הטמון באחרים: הוא מאמין ביכולת של אנשים לשנות את העולם, והוא עוזר להם לעשות את זה.
  • שמוכן לתת מעצמו: הוא לא רק תורם כסף, הוא גם תורם זמן, אנרגיה, וכישורים.
  • שמבין שגיוס כספים הוא לא רק על הכסף: הוא על בניית מערכות יחסים, יצירת קהילה, והשראה לאחרים.

האשלייה של ה"מגייס הציני"

רבים נכנסים לתחום גיוס הכספים עם תפיסה שגויה: כדי להצליח, צריך להיות קצת ציני, קצת מניפולטיבי, קצת מוכן "למכור" כל דבר. אני כאן כדי להגיד לכם שזה פשוט לא נכון. הציניות היא רעל שמשתק את היצירתיות, את האמפתיה, ואת היכולת שלנו להתחבר לאנשים ברמה האמיתית.

אני זוכר מגייסת כספים צעירה בשם דנה. היא הייתה מוכשרת מאוד, אבל היא התייחסה לתורמים כאילו הם מכונות כספומט. היא הייתה מציגה להם את הפרויקטים של הארגון, מבקשת תרומה, ואז עוברת לתורם הבא. היא הצליחה לגייס סכומים נאים, אבל היא הייתה שחוקה, מתוסכלת, ולא מחוברת לעבודה שלה.

יום אחד, ישבתי איתה לשיחה. שאלתי אותה: "דנה, למה את עושה את מה שאת עושה?". היא התחילה לדבר על משכורת, על קריירה, על יוקרה. ואז, לפתע, היא עצרה. "בעצם", היא אמרה, "אני עושה את זה כי אני רוצה לעזור לאנשים. אני רוצה לעשות שינוי בעולם".

ברגע הזה, משהו השתנה בדנה. היא התחילה להתייחס לתורמים כאנשים – עם חלומות, עם פחדים, ועם תשוקה לעשות טוב. היא התחילה להקשיב להם, להתעניין בהם, ולחבר אותם למשימה של הארגון ברמה האישית. והתוצאות היו מדהימות. היא לא רק הכפילה את סכומי התרומות שהיא גייסה, היא גם מצאה משמעות חדשה בעבודה שלה, וגילתה שהיא אוהבת את מה שהיא עושה.

עדשת המיקרוסקופ: הרגע בו הכול משתנה

אני רוצה לפרק לרגע קריטי, חוויה שרבים חווים, לרסיסים קטנים: שיחת הטלפון הראשונה לאחר שמבינים שתפיסה מוטעית שולטת.

הטלפון מצלצל. אתה עונה. מעבר לקו נמצא תורם פוטנציאלי – אדם שאתה יודע שיכול לעשות הבדל עצום. אבל במקום להתחיל מיד לדבר על הארגון שלך, אתה עוצר רגע. אתה נושם עמוק. ואתה שואל: "מה חשוב לך באמת?".

שים לב לשנייה הזו: התורם קצת מופתע. הוא לא רגיל שמגייסי כספים מתעניינים בו כאדם. אבל אז, הוא מתחיל לדבר. הוא מספר לך על הילדות שלו, על החלומות שלו, על האכזבות שלו, על הדברים שמדליקים אותו. ואתה מקשיב. אתה מקשיב באמת. אתה מנסה להבין מה מניע אותו, מה מטריד אותו, ומה נותן לו השראה.

זה הרגע שבו הכול משתנה. זה הרגע שבו אתה מפסיק להיות מגייס כספים, ומתחיל להיות תורם משמעותי. זה הרגע שבו אתה מבין שגיוס כספים הוא לא על הכסף – הוא על בניית מערכות יחסים, יצירת קהילה, והשראה לאחרים.

הקול הפנימי המשולב: הדיאלוג הסמוי שמניע אותנו

במהלך שיחות עם תורמים, מתנהל דיאלוג פנימי תמידי. זה לא רק מה שאנחנו אומרים, אלא גם מה שאנחנו חושבים, מרגישים, ומאמינים. חשיפת הפער הזה חיונית להבנת הדינמיקה האמיתית.

"הייתי שמח לשמוע עוד על הפרויקט הזה," אומר התורם בחיוך. (ובתוכי אני חושב: 'החיוך הזה נראה קצת מאולץ. הוא אומר את זה מתוך נימוס, או שהוא באמת מתעניין?'). אני משיב: "בשמחה. אבל לפני זה, רציתי לשאול אותך – מה גרם לך להתעניין דווקא בתחום הזה?".

ההקשבה השלישית, היכולת להקשיב מעבר למילים, היא קריטית. היא מאפשרת לנו להבין את הצרכים והרצונות האמיתיים של התורם, ולחבר אותו למשימה של הארגון בצורה משמעותית יותר.

פרקטל המשמעות: מהספציפי לכללי, וחוזר חלילה

כל שיחה עם תורם, כל בקשת תרומה, היא לא רק על הכסף. היא משקפת את האתגר הבסיסי של כל ארגון חברתי: כיצד לתרגם ערכים מופשטים למעשים קונקרטיים.

שיחה אחת על תרומה של 10,000 ש"ח יכולה לפתוח צוהר לשאלה פילוסופית עמוקה על ערך האדם, על אחריות חברתית, ועל המשמעות של נתינה. וברמה העמוקה ביותר, היא שאלה על האופן שבו אנחנו כחברה מחליטים מה באמת חשוב.

תמונות מילוליות חדות: להחיות את הרגע

כנס שנתי של תורמים יכול להרגיש כמו סיר לחץ – כולם ממהרים, לחוצים, ומנסים לעשות כמה שיותר קשרים. בתוך הכאוס הזה, המטרה שלי היא לייצר אי של שקט עם התורם הפוטנציאלי – בועה של תשומת לב מלאה, שבה אנחנו יכולים לדבר ברמה האמיתית.

מה קורה כשמשנים את הזהות?

אז, מה קורה כשמגייס כספים משנה את הזהות שלו והופך לתורם משמעותי?

1. הוא מגלה את הכוח האמיתי שלו: הוא מבין שהכוח שלו לא טמון ביכולת לשכנע אנשים לתרום, אלא ביכולת לחבר אותם למשהו גדול יותר.

2. הוא בונה מערכות יחסים אמיתיות: הוא מפסיק לראות בתורמים מכונות כספומט, ומתחיל לראות בהם בני אדם.

3. הוא מוצא משמעות בעבודה שלו: הוא מבין שהעבודה שלו לא רק עוזרת לארגון לשרוד, אלא גם עוזרת לעולם להיות טוב יותר.

4. הוא הופך למגייס כספים טוב יותר: הוא מגלה שהאמפתיה, האותנטיות, והתשוקה הם הכלים החזקים ביותר שלו.

שיטת הסולם הדינמי: צעד אחר צעד אל תרומה משמעותית יותר

כדי לעזור למגייסי כספים לעשות את המעבר הזה, פיתחתי מתודולוגיה ייחודית בשם "שיטת הסולם הדינמי". השיטה הזו מבוססת על ההבנה שתרומה היא לא אירוע חד פעמי, אלא תהליך מתמשך של בניית מערכת יחסים.

השיטה מורכבת מחמישה שלבים:

1. היכרות: יצירת קשר ראשוני עם התורם הפוטנציאלי, והבנת הצרכים והרצונות שלו.

2. חיבור: חיבור התורם למשימה של הארגון ברמה האישית.

3. מעורבות: הזמנת התורם להשתתף בפעילויות הארגון, ולהכיר את הקהילה.

4. מחויבות: קבלת תרומה משמעותית מהתורם.

5. שותפות: בניית מערכת יחסים ארוכת טווח עם התורם, שבה הוא הופך לשותף מלא במשימה של הארגון.

מודל המעגלים המתרחבים: להגדיל את מעגל התורמים שלך

עוד מתודולוגיה שאני משתמש בה היא "מודל המעגלים המתרחבים". הרעיון הוא פשוט: כל תורם קיים הוא פוטנציאל לפתיחת דלתות למעגלים חדשים של תורמים.

על ידי טיפוח מערכות יחסים חזקות עם התורמים הקיימים, אנחנו יכולים לבקש מהם להכיר לנו את החברים, המשפחה, והקולגות שלהם. כך, אנחנו יכולים להרחיב את מעגל התורמים שלנו בצורה אורגנית ואותנטית.

ההתפכחות החיובית: מה שחשבתי פעם, ומה שאני יודע היום

פעם חשבתי שגיוס כספים הוא על מספרים, על גרפים, על מצגות משכנעות. היום אני יודע שזה על בני אדם, על מערכות יחסים, ועל יצירת קהילה.

סיום מעורר מחשבה: מה הצעד הבא שלך?

אז, אחרי כל זה, השאלה שנשארת איתי היא זו: איזה צעד אתה מוכן לעשות היום כדי להפוך לתורם משמעותי יותר? האם אתה מוכן לשנות את התפיסה שלך לגבי גיוס כספים? האם אתה מוכן לפתוח את הלב שלך לתורמים שלך? האם אתה מוכן לתת מעצמך באמת?

אני מזמין אותך לשתף אותי בתגובות שלך, בשאלות שלך, ובתובנות שלך. יחד, אנחנו יכולים ליצור קהילה של מגייסי כספים שמשנים את העולם.

נועם אבירי הוא מומחה-על מוביל בתחום גיוס הכספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. הוא משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו.

A person balancing on a tightrope between two buildings, one labeled Privacy and the other Public Recognition, with a safety net below.
Featured

האישי והציבורי: התמרון העדין בין פרטיות להכרה בתרומה – מבט מבפנים

התמרון בין פרטיות להכרה בתרומה: איך למצוא את האיזון הנכון בגיוס כספים בעולם הלא-מטרתי. טיפים וטכניקות ממומחה גיוס הכספים, נועם אבירי.

השבוע, ישבתי לקפה עם דליה, מנכ"לית של עמותה מדהימה שעושה נפלאות בתחום החינוך. דליה מוכרת לי היטב – אישה חזקה, מלאת אנרגיה, אבל גם מאוד פרטית. היא סיפרה לי על דילמה שמטרידה אותה: האם לחשוף יותר מהסיפור האישי שלה כדי לקדם את גיוס הכספים לעמותה? האם לחשוף את הפגיעות שלה כדי להראות את המחויבות שלה?

ואז זה היכה בי: הנושא הזה, התמרון העדין בין האישי לציבורי, בין רצון לפרטיות ובין הכרה ציבורית בתרומה, הוא אחד האתגרים המורכבים ביותר עבור מנהיגים בעולם הלא-מטרתי. זו סוגיה שאני מתמודד איתה באופן אישי כבר שנים, ושאני רואה שוב ושוב אצל לקוחותיי.

אני נועם אבירי, ואני מלווה מגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח כבר מעל 15 שנה. ראיתי הכל – קמפיינים שהמריאו לגבהים חדשים וקריסות מפוארות שהשאירו את כולם המומים. אבל יותר מכל, למדתי שהצלחה בגיוס כספים טמונה ביכולת לחבר בין הלב של התורם ללב של הארגון. וזה אומר לעיתים קרובות לחשוף חלקים מהלב שלך.

אבל עד כמה לחשוף? איפה עובר הגבול בין השראה לאקספלויטציה? זה לא עניין של שחור ולבן, אלא ספקטרום שלם של אפור.

הדילמה: שקיפות מוחלטת או חומת הגנה?

הנטייה הטבעית של רובנו היא להגן על הפרטיות שלנו. אנחנו חיים בעידן שבו כל פיסת מידע יכולה לדלוף, להתעוות, ולחזור אלינו כמו בומרנג. במיוחד עבור מנהיגים, יש לחץ עצום לשמור על תדמית נקייה ומושלמת.

אבל בעולם גיוס הכספים, אותנטיות היא מטבע חזק מאוד. תורמים רוצים לדעת מי עומד מאחורי הארגון, מה מניע אותו, ואם הוא באמת "משלנו". סיפור אישי יכול ליצור חיבור רגשי עמוק יותר מאלף מצגות מצוחצחות.

השאלה היא איך עושים את זה נכון? איך חושפים את האמת מבלי להרגיש חשופים מדי? איך מספרים את הסיפור מבלי לאבד שליטה על הנרטיב?

מודל שלושת המעגלים: פרטי, אישי, ציבורי

כדי לעזור לדליה (ולעצמי, למען האמת) למצוא את האיזון הנכון, פיתחתי מודל פשוט שמבוסס על שלושה מעגלים:

  • המעגל הפרטי: זהו המרחב האישי שלך, המשפחה שלך, החיים האינטימיים שלך. כאן את שומרת על מה שחשוב לך באמת.

  • המעגל האישי: כאן את חושפת חלקים מהאישיות שלך, מהערכים שלך, מהחלומות שלך, מהאתגרים שלך. את משתפת את הסיפור שלך, אבל בשליטה.

  • המעגל הציבורי: כאן את מדברת על העבודה שלך, על הארגון שלך, על המשימה שלך. את מייצגת את העמותה, את השליחה שלה.

האתגר הוא למצוא את נקודת החיבור בין שלושת המעגלים. איך את לוקחת משהו מהמעגל האישי שלך, ומקרינה אותו על המעגל הציבורי בצורה אותנטית ורלוונטית?

"עדשת המיקרוסקופ": רגע האמת בפגישה עם תורם

אני זוכר פגישה אחת עם תורם פוטנציאלי גדול במיוחד. ישבנו בחדר ישיבות מפואר, עם נוף עוצר נשימה. כבר הצגתי את כל הנתונים, הסברתי את החזון, עניתי על כל השאלות. אבל הרגשתי משהו חסר.

ואז, כשהוא שאל אותי למה אני עושה את מה שאני עושה, עצרתי. נשמתי עמוק. והחלטתי לחשוף משהו אישי. סיפרתי לו על ילדות לא פשוטה, על איך גדלתי במשפחה עם קשיים כלכליים, ואיך זה עיצב את האמונה שלי בצדק חברתי.

ברגע הזה, הרגשתי שהמסכות נופלות. שנינו היינו חשופים, פגיעים. וזה יצר חיבור אמיתי. הוא לא רק תרם סכום נכבד, הוא הפך לשותף לדרך.

הלקח כאן הוא שלא מדובר בכמות המידע שאתה חושף, אלא באיכות החיבור שאתה יוצר. זה לא על ה"מה", אלא על ה"למה" וה"איך".

מפת הדרכים: צעדים מעשיים ליצירת איזון

אז איך עושים את זה בפועל? הנה כמה צעדים מעשיים:

1. הגדירו את הגבולות שלכם: מה אתם מוכנים לחשוף, ומה לא? היו כנים עם עצמכם.

2. מצאו את הסיפור שלכם: מה הסיפור האישי שלכם שרלוונטי למשימה של הארגון?

3. תרגלו את הסיפור: ספרו אותו לחברים, לבני משפחה, לקולגות. קבלו פידבק.

4. התחילו בקטן: אל תחשפו הכל בבת אחת. התחילו עם סיפורים קטנים, אנקדוטות אישיות.

5. הקשיבו לתגובות: שימו לב איך אנשים מגיבים לסיפורים שלכם. מה עובד, ומה לא?

6. היו אותנטיים: אל תנסו להיות מי שאתם לא. תהיו עצמכם.

7. זכרו את המטרה: הסיפור האישי שלכם הוא רק כלי. המטרה היא לקדם את המשימה של הארגון.

ההשראה העמוקה: מעבר לתרומה הכספית

בסופו של דבר, גיוס כספים הוא לא רק על כסף. הוא על בניית מערכות יחסים, על יצירת קהילה, על השראה. כשאנחנו חושפים את האמת שלנו, אנחנו נותנים לאנשים אחרים את האומץ לעשות את אותו הדבר. ואז, קורים דברים מדהימים.

אני מזמין אתכם לחשוב על זה: איזה חלק מהסיפור האישי שלכם אתם יכולים לחשוף כדי לקדם את המשימה שלכם? איזו נקודת חיבור אתם יכולים ליצור עם התורמים שלכם?

המסע הזה לא תמיד קל, אבל הוא תמיד שווה את זה.

אני נועם אבירי, ואני כאן כדי לעזור לכם למצוא את האיזון הנכון.

ביו אישי-מקצועי: נועם אבירי הוא מומחה מוביל בתחום גיוס הכספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. הוא משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר בשטח, ופיתח את "שיטת הסולם הדינמי" ו"מודל המעגלים המתרחבים" למיקסום גיוס תרומות ובניית קהילה תומכת.

A person shaking hands with another person, symbolizing partnership and trust in fundraising.
Featured

מה תורמים באמת רוצים? 3 מניעים עמוקים שגיליתי אחרי 200 ראיונות עומק

גלו מה תורמים באמת רוצים! נועם אבירי, מומחה גיוס כספים, חושף 3 מניעים עמוקים לאחר 200 ראיונות עומק. תובנות מעשיות לבניית מערכות יחסים ארוכות טווח עם תורמים.

השעה הייתה 07:12 כשפתחתי את המחשב, כוס הקפה מהבילה לצדי. אחרי לילות ארוכים של ניתוח, עשרות ראיונות מתומללים, ואינספור כוסות קפה, הייתי מוכן סוף סוף לשתף אתכם בתגלית שהדהימה אותי יותר מכל תגלית אחרת ב-15 שנותיי בתחום גיוס הכספים. התגלית הזו לא קשורה לטכניקות שיווק חדשות, למודלים כלכליים מורכבים, או לטקטיקות שכנוע מתוחכמות. היא נוגעת למשהו הרבה יותר עמוק, אנושי, ולפעמים, אפילו מפתיע.

אבל לפני שאגלה לכם מה התורמים באמת רוצים, אני רוצה לשתף אתכם ברגע מכונן בקריירה שלי, רגע שהוביל אותי בכלל להתחיל לחקור את הנושא הזה לעומק.

אספר לכם משהו שלא סיפרתי לאף אחד: באחת הפגישות הראשונות שלי עם תורמים פוטנציאליים, הייתי כל כך לחוץ שידי רעדו כשמזגתי להם מים. לא ידעתי מה להגיד, איך להציג את הארגון, איך לגרום להם להאמין בחזון שלנו. בסופו של דבר, הפגישה הייתה כישלון מוחלט. חזרתי הביתה מובס, בתחושה שאני לא מתאים לתחום הזה.

אבל בדיוק ברגע הזה החלטתי שאני חייב להבין מה גורם לאנשים לתרום. מה מפעיל אותם? מה הם מחפשים? ואיך אני יכול לבנות איתם מערכת יחסים אמיתית, כנה, ומבוססת על אמון הדדי.

אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אחרי 15 שנה בתחום, מאות פגישות עם תורמים, ניהול צוותי גיוס כספים, וליווי עשרות ארגונים, פיתחתי מתודולוגיות ייחודיות להבנת המניעים האמיתיים של תורמים ולבניית מערכות יחסים ארוכות טווח שמבוססות על אמון הדדי.

הבנתי שבגיוס כספים, כמו בכל מערכת יחסים אנושית, העומק שמתחת לעומק הוא זה שקובע את הכל.

1. מעבר לנדיבות: הצורך העמוק בתחושת משמעות

מה שחשבתי פעם: תורמים מחפשים בעיקר לתת, לעזור לאחרים, להיות נדיבים. חשבתי שהם מגיעים מתוך תחושת מחויבות חברתית או רצון לתקן עוולות.

רגע ההתפכחות: אחרי הראיון ה-72, התחלתי להבחין בדפוס מוזר. רוב התורמים לא דיברו על נתינה, אלא על משהו אחר לגמרי - על תחושת משמעות. הם רצו להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר, שהם משפיעים על העולם, שהחיים שלהם מקבלים משמעות נוספת.

הגישה החדשה: הבנתי שנדיבות היא רק קצה הקרחון. מתחתיה מסתתר צורך עמוק יותר - הצורך של אנשים להרגיש שהחיים שלהם חשובים, שהם משמעותיים, שהם עושים משהו טוב בעולם.

ההשפעה המעשית: שיניתי את הגישה שלי לחלוטין. במקום להתמקד בצרכים של הארגון, התחלתי להתמקד בצורך של התורם במשמעות. התחלתי לשאול שאלות כמו "מה חשוב לך?", "מה החזון שלך לעולם?", "איך היית רוצה להיזכר?". התוצאות היו מדהימות - התורמים התחילו להיפתח, לשתף, ולהתחבר אלינו ברמה עמוקה יותר.

כדוגמה, בראיון הבנתי, שמה שמדבר אל התורם הוא שימור סביבה. הוא סיפר לי על טיול ילדות ביערות הגשם בברזיל ואיך הוא מרגיש שהעולם מאבד את היופי שלו. במקום להציג לו רק נתונים יבשים על כמות הפלסטיק באוקיינוס, סיפרתי לו על פרויקט ספציפי של הארגון שלנו שמטרתו לשקם יערות גשם שנפגעו. הוא מיד התחבר לנושא והחליט לתרום סכום משמעותי.

"בלב גיוס הכספים עומדת שאלה פילוסופית עמוקה על ערך ונדיבות. אבל בבוקר יום שני בשעה 9:00, זה מתרגם לשאלה פשוטה: למי תתקשר ראשון, ומה בדיוק תגיד?"

שיטת הסולם הדינמי - מתודולוגיה להעלאת תורמים במדרגות תרומה, עזרה לי להבין מה גורם לתורמים להגדיל את התרומה שלהם משנה לשנה. הבנתי שתחושת המשמעות רק מתעצמת ככל שהתורם מרגיש שהוא משפיע יותר.

2. שותפות אמיתית: מעבר לתרומה חד פעמית

מה שחשבתי פעם: תורמים רוצים לתת כסף, לקבל קבלה, ולשכוח מזה. חשבתי שהם עסוקים מדי מכדי להתעניין בפרטים הקטנים של הארגון או בתוצאות של התרומה שלהם.

רגע ההתפכחות: גיליתי שתורמים רבים מרגישים מנותקים, שהם רק "צ'ק פתוח" עבור הארגון. הם רצו להיות מעורבים יותר, להרגיש חלק מהמשפחה, לראות איך הכסף שלהם עושה שינוי בשטח.

הגישה החדשה: התחלתי לראות בתורמים שותפים אמיתיים, לא רק מקור מימון. התחלתי לשתף אותם בהחלטות חשובות, להזמין אותם לאירועים מיוחדים, ולעדכן אותם באופן שוטף על ההתקדמות של הפרויקטים שהם תמכו בהם.

ההשפעה המעשית: התורמים התחילו להרגיש מוערכים, חשובים, וחלק בלתי נפרד מהארגון. הם הפכו לשגרירים שלנו, סיפרו לחברים ולמשפחה על העבודה שלנו, והגדילו את התרומות שלהם משנה לשנה.

פעם ארגון שייצגתי התמודד עם משבר תדמיתי. במקום להסתיר את הבעיה מהתורמים, החלטתי לשתף אותם בכל הפרטים ולבקש את עזרתם בפתרון המשבר. להפתעתי, התורמים לא ברחו, אלא התגייסו לעזור לנו. הם הציעו רעיונות יצירתיים, עזרו לנו לגייס תרומות נוספות, ויצאו לתקשורת כדי להגן על הארגון. הבנתי ששיתוף אמיתי יוצר נאמנות חזקה יותר מכל קמפיין שיווקי.

שים לב לשנייה הזו: התורם הביט למטה, נשם עמוק, ואז העביר את משקלו קדימה. זה היה הרגע בו ידעתי שיש לי את תשומת ליבו המלאה. הכל שקרה לפני היה רק הקדמה, וכל מה שיקרה אחרי תלוי במילים הבאות שאבחר.

מודל המעגלים המתרחבים - שיטה להרחבת מעגל התורמים דרך קשרים קיימים, עזר לי להבין איך תורמים מרוצים יכולים להפוך לשגרירים של הארגון שלנו. הבנתי שכשאנשים מרגישים שייכים, הם רוצים לשתף את החוויה הזו עם אחרים.

3. הכרה והערכה: מעבר לקבלה על תרומה

מה שחשבתי פעם: מספיק לשלוח לתורמים קבלה על התרומה שלהם ולעדכן אותם פעם בשנה על הפעילות של הארגון. חשבתי שזה כל מה שהם מצפים לו.

רגע ההתפכחות: גיליתי שתורמים רבים מרגישים שהם לא מקבלים מספיק הכרה והערכה על התרומה שלהם. הם רצו לדעת שהכסף שלהם הגיע למקום הנכון, שהעבודה שלהם מוערכת, ושהם חלק מסיפור הצלחה.

הגישה החדשה: התחלתי להשקיע מאמצים נוספים בהבעת תודה והערכה לתורמים. התחלתי לשלוח להם מכתבי תודה אישיים, להזמין אותם לאירועים מיוחדים, ולספר להם סיפורים אישיים על האנשים שהם עזרו להם.

ההשפעה המעשית: התורמים התחילו להרגיש מוערכים, נראים, וחלק ממשפחה. הם המשיכו לתרום לנו משנה לשנה, ואף הגדילו את התרומות שלהם.

זכור לי תורם שהיה תורם לנו סכום קבוע מדי שנה. אף פעם לא התייחסתי אליו מעבר לשליחת קבלה. יום אחד החלטתי להרים אליו טלפון ולשאול אותו למה הוא תורם דווקא לנו. הוא סיפר לי שהוא עצמו גדל במשפחה נזקקת ושהוא רוצה לעזור לילדים אחרים שלא יחוו את מה שהוא חווה. אחרי השיחה הזו, שלחתי לו מכתב תודה אישי וסיפרתי לו על ילד ספציפי שהוא עזר לו בזכות התרומה שלו. התורם התרגש מאוד והחליט להגדיל את התרומה שלו פי שלושה.

'כמובן, אני אבחן את ההצעה שלך,' אמר התורם. (בראשי חשבתי: 'הוא משתמש במילה אבחן במקום אשקול - זה סימן שהוא רוצה שאתתן לו נתונים נוספים, לא פנייה רגשית.'). 'אשמח לשלוח לך ניתוח השפעה מפורט,' עניתי מיד.

המפה הרגשית של התורם - כלי לזיהוי מניעים עמוקים של תורמים, עזר לי להבין מה באמת חשוב לתורמים ואיך אני יכול להתאים את המסרים שלי לצרכים שלהם. הבנתי שהכרה והערכה הם לא רק עניין של נימוס, אלא צורך אנושי בסיסי.

מה למדתי מ-200 הראיונות?

הדלת נסגרה מאחורי התורם הפוטנציאלי, והרגשתי את הדממה מהדהדת בחדר. 'הלך עליך מיליון שקל', לחש קול בראשי. אבל בדיוק ברגע הזה הבחנתי בדפוס שחוזר על עצמו בכל פגישה כושלת שהייתה לי...

מה שבאמת קובע אינו המסר עצמו, אלא ההקשבה השלישית - היכולת להקשיב למה שלא נאמר במילים.

גיוס כספים דומה לכיוון תזמורת - לא מספיק שכל הנגנים מוכשרים, הם צריכים לנגן באותו קצב, באותו טון, ובדיוק ברגע הנכון. ובתור המנצח, אתה צריך להכיר את הפרטיטורה לפני ולפנים.

לסיכום, אני מזמין אותך לחשוב על השאלה הבאה: איזה "בלתי אפשרי" אתה מוכן להפוך לאפשרי השבוע? איזה שינוי קטן אתה יכול לעשות בגישה שלך לתורמים כדי לבנות איתם מערכת יחסים עמוקה ואמיתית יותר?

כי בסופו של דבר, גיוס כספים הוא לא רק עניין של כסף. הוא עניין של חיבור בין אנשים, של יצירת משמעות, ושל שינוי העולם לטובה.

---

נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו. בין מתודולוגיות הייחודיות שפיתח: "שיטת הסולם הדינמי", "מודל המעגלים המתרחבים" ו"המפה הרגשית של התורם".

A photo of Noam Aviri, smiling warmly, in a professional setting. The background is blurred, suggesting a busy office or conference environment.
Featured

תפיסת הסיכון של תורמים: איך הם מעריכים סיכויים ותשואות בהחלטות פילנתרופיות – ואיך תוכל להשפיע על כך

איך תורמים מעריכים סיכונים ותשואות בהחלטות פילנתרופיות? נועם אבירי, מומחה-על לגיוס כספים, חושף את הפסיכולוגיה של הנתינה ומציע אסטרטגיות להפחתת תפיסת הסיכון.

השעה הייתה 03:17 לפנות בוקר. לא הצלחתי להירדם. לא בגלל קפה, אלא בגלל שיחה אחת מוקדמת יותר באותו יום עם תורם פוטנציאלי, שאחר כך הבנתי שהיא חזרה לרדוף אותי. הצעתי לו לתרום למיזם חדשני בתחום החינוך, עם פוטנציאל אדיר לשנות את פני הדור הצעיר. הוא הקשיב בנימוס, הנהן במקצועיות, אבל בסוף השיחה אמר: "זה נשמע מעניין, אבל אני מעדיף לתרום למשהו בטוח יותר."

במשך שנים, חשבתי שהבעיה היא בהצגה שלי, במספרים שלא שכנעו, או באסטרטגיה השיווקית הכושלת. אבל באותו לילה טרוף שינה, הבנתי שפספסתי את הנקודה המרכזית: תורמים לא מעריכים רק את הפוטנציאל לתשואה חברתית, אלא גם את הסיכון הכרוך בהשגתה. כמו כל משקיע, הם שואלים את עצמם: "מה הסיכוי שאראה את הכסף שלי עושה את השינוי שאני רוצה לראות?" וחשוב מכך, "מה יקרה אם זה לא יקרה?"

אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל, ומאחורי שנים של עבודה בשטח, פיתחתי הבנה עמוקה של הפסיכולוגיה של הנתינה. אחת המתודולוגיות המרכזיות שלי היא "המפה הרגשית של התורם", כלי שעוזר לי לזהות לא רק את המניעים המוצהרים של תורמים, אלא גם את הפחדים והחששות הסמויים שלהם. במאמר הזה, אני רוצה לחלוק איתכם כמה תובנות מתוך הניסיון שלי, שיעזרו לכם להבין איך תורמים מעריכים סיכונים ותשואות בהחלטות פילנתרופיות, ואיך תוכלו להשפיע על התפיסה הזו.

הבנת תפיסת הסיכון של תורמים: מעבר למספרים

בואו נדבר גלויות: רובנו, כמגייסי כספים, מתמקדים בעיקר בהצגת התשואה. אנחנו מדברים על מספרים, על אחוזי הצלחה, על מדדים קונקרטיים. אנחנו מציגים גרפים מרשימים שמראים איך כל שקל שתורם יגרום לפלאים. אבל האם אי פעם עצרתם לחשוב איך התורם תופס את המספרים האלה? האם הוא רואה אותם כעובדות מוחלטות, או כהשערות אופטימיות?

תפיסת הסיכון היא סובייקטיבית. היא מושפעת מגורמים רבים, כמו ניסיון קודם של התורם, האופי האישי שלו, ואפילו מצב הרוח שלו באותו יום. אבל יש כמה דפוסים כלליים שכדאי להכיר:

  • הטיית השליליות: אנשים נוטים לייחס משקל גדול יותר למידע שלילי מאשר למידע חיובי. במילים אחרות, תורם עלול לזכור כישלון אחד של ארגון הרבה יותר מאשר עשר הצלחות.
  • אפקט העדר: אנשים נוטים להעריך סיכונים כנמוכים יותר אם הם רואים שאחרים כבר השקיעו בפרויקט. זה מסביר למה תורמים אוהבים לשמוע על תורמים אחרים שכבר תמכו בארגון.
  • הטיית האישור: אנשים נוטים לחפש מידע שמאשר את האמונות הקיימות שלהם. אם תורם חושב שארגון מסוים לא יעיל, הוא יחפש הוכחות לכך, ויסנן מידע שסותר את האמונה הזו.

שלוש אסטרטגיות להפחתת תפיסת הסיכון של תורמים

אז איך אפשר להפחית את תפיסת הסיכון של תורמים, ולגרום להם להרגיש יותר בטוחים בהחלטת התרומה שלהם? הנה שלוש אסטרטגיות שפיתחתי במהלך השנים:

1. הצגת תוכנית מגירה ב': אף אחד לא אוהב להשקיע במשהו שיש לו סיכוי גבוה להיכשל. אבל מה אם תראו לתורם שיש לכם תוכנית חלופית, במקרה שהתוכנית המקורית לא תצליח? זה לא אומר שאתם מצפים לכישלון, אלא שאתם מוכנים לכל תרחיש. לדוגמה, אם אתם מגייסים כסף למיזם טכנולוגי חדשני, אתם יכולים להציג תוכנית לשימוש בטכנולוגיה קיימת, במקרה שהטכנולוגיה החדשה לא תעבוד.

2. הדגשת השקיפות והאחריותיות: תורמים רוצים לדעת שהכסף שלהם מנוהל בצורה אחראית ושקופה. תספקו להם מידע מפורט על איך הכסף שלהם ישמש, ואיך אתם מודדים את ההשפעה שלו. תזמינו אותם להשתתף בישיבות, לבקר בפרויקטים, ולפגוש את האנשים שהם עוזרים להם. ככל שהם ירגישו יותר מעורבים ושקופים, כך הם ירגישו יותר בטוחים בהחלטת התרומה שלהם.

3. בניית מערכת יחסים אישית: גיוס כספים הוא לא רק עסקה כלכלית, אלא גם מערכת יחסים. תכירו את התורמים שלכם לעומק. תבינו מה חשוב להם, מה מניע אותם, ומה מפחיד אותם. תראו להם שאכפת לכם מהם, לא רק מהכסף שלהם. מערכת יחסים אישית חזקה היא הדרך הטובה ביותר לבנות אמון, ואמון הוא המפתח להפחתת תפיסת הסיכון.

דוגמה מהשטח: איך בניתי אמון עם תורם סקפטי

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי, שממחיש את החשיבות של בניית מערכת יחסים אישית. לפני כמה שנים, פניתי לתורם פוטנציאלי שהיה ידוע בגישתו הסקפטית והביקורתית. הוא תרם בעבר לארגונים רבים, אבל התאכזב מהתוצאות. הוא היה מוכן להקשיב, אבל היה ברור שהוא לא מאמין בקלות.

במקום להציג לו מצגת מרשימה עם מספרים וגרפים, החלטתי להתמקד בבניית אמון. נפגשנו כמה פעמים, ושוחחנו על הדברים שחשובים לו. שמעתי את הסיפורים שלו, את הכישלונות שלו, ואת החלומות שלו. לא ניסיתי לשכנע אותו בכלום. פשוט הקשבתי.

אחרי כמה פגישות, הוא התחיל להיפתח. הוא סיפר לי על הפחד שלו לתרום שוב, ועל החשש שהוא יתאכזב שוב. הקשבתי בסבלנות, והבטחתי לו שאנחנו נעשה הכל כדי שהוא ירגיש בטוח בהחלטה שלו. הצעתי לו להצטרף לוועדת ההיגוי של הפרויקט, כדי שיוכל להיות מעורב בכל שלב.

בסופו של דבר, הוא תרם סכום נכבד לפרויקט. אבל מה שיותר חשוב, הוא הפך לשותף אמיתי. הוא השתתף בישיבות, נתן עצות, ועזר לנו לקבל החלטות. הוא הרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר, והוא היה גאה בתרומה שלו.

מה הלאה? צעד אלגנטי אחד שיכול לשנות הכל

תפיסת סיכון היא חלק בלתי נפרד מהחלטות פילנתרופיות. כמגייסי כספים, אנחנו צריכים להבין את התפיסה הזו, ולפעול כדי להפחית אותה. אנחנו צריכים לעבור מלהציג רק את התשואה, ללהציג גם את הסיכון, ואת הדרכים שבהן אנחנו מתמודדים איתו. אנחנו צריכים לבנות אמון, להיות שקופים ואחראיים, ולהכיר את התורמים שלנו לעומק.

אז איזה צעד אלגנטי אחד אתה יכול לעשות כבר מחר בבוקר, כדי להתחיל להפחית את תפיסת הסיכון של התורמים שלך? האם זה להתקשר לתורם סקפטי, ולהקשיב למה שמטריד אותו? האם זה להציג תוכנית מגירה ב' לפרויקט חדש? או אולי זה פשוט לשלוח מייל שקוף ומפורט על איך הכסף של התורמים שלך משמש?

הבחירה היא שלך. אבל אני יכול להבטיח לך, שאם תתחיל להתמקד בהפחתת תפיסת הסיכון, תראה תוצאות מדהימות.

נועם אבירי, מומחה-על בגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. בעל ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו.

A photo of Noam Aviry, a fundraising expert, smiling warmly and shaking hands with a donor.
Featured

הגבול העדין: כמה מעורבים תורמים באמת רוצים להיות בניהול התרומה שלהם?

כמה מעורבים תורמים באמת רוצים להיות בניהול התרומה שלהם? נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, חושף את הגבול העדין ונותן טיפים מעשיים ליצירת שותפות ארוכת טווח עם תורמים.

האמת? הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, וגם הרבה פחות. זה נשמע כמו סתירה, נכון? אבל שם בדיוק נמצא האתגר המרתק הזה, שאני קורא לו "ריקוד המעורבות".

אני זוכר פגישה אחת, לפני שנים, עם תורם פוטנציאלי שהתרגש מאוד מהחזון שלנו, אבל התעקש לקבל אישור על כל הוצאה של מעל 500 ש"ח. ניסיתי להסביר לו שאנחנו צריכים גמישות כדי להגיב בזמן אמת לצרכים בשטח, אבל הוא לא ויתר. בסוף, בלית ברירה, הסכמנו. אחרי חודש, הוא התקשר ואמר: "נועם, אני מצטער, אבל אני לא יכול לעמוד בקצב. זה יותר מדי בשבילי."

אז מה למדתי מזה? שהרצון למעורבות אינו אחיד. הוא משתנה מאדם לאדם, מתרומה לתרומה, ואפילו מרגע לרגע. וכאן נכנסת לתמונה האומנות של גיוס הכספים - היכולת להרגיש את הדקויות האלו ולנווט בתוך השטח האפור.

אני נועם אבירי, ואחרי שנים של עבודה עם מאות ארגונים ומגייסי כספים, פיתחתי כמה תובנות שאני רוצה לשתף אתכם. אני לא מתיימר לתת תשובות מוחלטות, אבל אני מקווה שהן יעזרו לכם למצוא את האיזון הנכון עם כל תורם.

1. העומק שמתחת לעומק: מה באמת מניע את התורם?

לפני שאנחנו בכלל מתחילים לדבר על רמת מעורבות, אנחנו חייבים להבין מה באמת חשוב לתורם. זה לא מספיק לדעת שהוא תומך במטרה שלנו - אנחנו צריכים להבין למה. האם זה מתוך תחושת שליחות אישית? האם זה מתוך רצון להשאיר חותם? האם זה מתוך צורך להרגיש משמעותי?

אני משתמש הרבה ב"מפה הרגשית של התורם" – כלי שפיתחתי שמסייע לי לזהות את המניעים העמוקים האלו. זה מתחיל בשאלות פשוטות: "מה גרם לך להתעניין בנו?" "מה הכי חשוב לך לראות שקורה בעקבות התרומה שלך?". אבל אז אנחנו צוללים עמוק יותר: "מה הסיפור האישי שלך שמתחבר לנושא הזה?" "מה החששות שלך?".

כשאתם מבינים את המניעים האמיתיים, אתם יכולים להתאים את רמת המעורבות לרצונות האמיתיים של התורם. אם הוא רוצה להרגיש משמעותי, אתם יכולים להציע לו להיות חלק מוועדת היגוי או לפגוש את המוטבים של התרומה שלו. אם הוא בעיקר רוצה לראות תוצאות, אתם יכולים לשלוח לו דוחות תקופתיים מפורטים.

2. "ההקשבה השלישית": מה התורם לא אומר?

אחד הכלים החשובים ביותר שלי הוא מה שאני מכנה "ההקשבה השלישית" - היכולת להקשיב למה שלא נאמר במילים. תורם יכול להגיד שהוא רוצה להיות מעורב, אבל שפת הגוף שלו אומרת משהו אחר. הוא עשוי להסכים להשתתף בפגישות, אבל להגיע באיחור או להיות מוסח.

שימו לב לדקויות האלה. הן יכולות לחסוך לכם הרבה כאבי ראש בהמשך. אם אתם מרגישים שהתורם מתקשה לעמוד בהתחייבויות שלו, אל תהססו לדבר איתו על זה בצורה פתוחה וכנה. אתם יכולים להגיד משהו כמו: "אני שם לב שאולי קשה לך להגיע לכל הפגישות. האם יש דרך אחרת שבה תוכל לתרום לנו בצורה שתהיה לך נוחה יותר?".

3. "שיטת הסולם הדינמי": להתחיל בקטן ולעלות בהדרגה

במקום להציע לתורם להיות מעורב ברמה גבוהה מההתחלה, אני ממליץ להתחיל בקטן ולעלות בהדרגה, בהתאם לרצון וליכולת שלו. זו "שיטת הסולם הדינמי" שפיתחתי.

לדוגמה, אתם יכולים להתחיל בשליחת ניוזלטר חודשי, ואז להזמין אותו להרצאה או אירוע מיוחד. אם הוא מגיב בצורה חיובית, אתם יכולים להציע לו להיות מנטור למשתתף בתכנית שלכם או להשתתף בפגישה של ועדת ההיגוי.

העיקרון הוא לתת לתורם להרגיש בנוח וליצור חוויה חיובית שתגרום לו לרצות להיות מעורב יותר. אל תכפו עליו שום דבר. תנו לו לבחור את רמת המעורבות שמתאימה לו.

4. "המראה הכפולה": ראו את עצמכם דרך עיני התורם

אחת הטעויות הנפוצות ביותר שאני רואה היא שמגייסי כספים מתמקדים רק בצרכים של הארגון, ולא לוקחים בחשבון את הצרכים של התורם.

נסו לראות את הדברים מנקודת המבט שלו. מה הוא מקבל מהמעורבות שלו? האם הוא מרגיש מוערך ומוערך? האם הוא לומד משהו חדש? האם הוא מרחיב את הרשת החברתית שלו?

אני קורא לזה "המראה הכפולה" – היכולת לראות את עצמכם דרך עיני התורם. כשאתם מבינים מה הוא מחפש, אתם יכולים ליצור לו חוויה שתהיה משמעותית עבורו, ובכך להגדיל את הסיכוי שהוא ימשיך לתמוך בארגון שלכם לאורך זמן.

5. לא לפחד להגיד "לא"

לפעמים, התורם רוצה להיות מעורב ברמה שאינה מתאימה לארגון. הוא עשוי לרצות לקבל החלטות ניהוליות, להתערב בתוכניות הפעולה או לדרוש יחס מועדף.

במקרים כאלה, חשוב לדעת להגיד "לא" בצורה מכבדת ואסרטיבית. הסבירו לתורם שהארגון צריך לשמור על עצמאות ניהולית ושההתערבות שלו עלולה לפגוע ביעילות הפעולה.

זה לא קל, אבל זה הכרחי. זכרו שאתם מייצגים את הארגון ואת המוטבים שלו, ואתם צריכים להגן על האינטרסים שלהם. תורם אמיתי יבין את זה ויכבד את ההחלטה שלכם.

אז, כמה מעורבים תורמים באמת רוצים להיות? התשובה תלויה בהם, בכם ובדינמיקה הייחודית של כל מערכת יחסים. אבל אם תקשיבו, תתבוננו ותהיו מוכנים להתאים את עצמכם, תוכלו למצוא את האיזון הנכון וליצור שותפות ארוכת טווח שתועיל לכולם.

לפני סיום, רציתי לשתף משהו אישי. בתחילת דרכי, כשהייתי צעיר ונלהב, האמנתי שאני יודע הכי טוב מה התורמים צריכים. הייתי מציע להם תוכניות מעורבות מפורטות, בלי לשאול אותם מה הם באמת רוצים. התוצאה הייתה לא פעם תסכול משני הצדדים. לקח לי זמן להבין שהסוד הוא לא במה שאני מציע, אלא במה שאני שומע.

אני נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אני משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתחתי בעצמי, כמו "שיטת הסולם הדינמי" ו"מודל המעגלים המתרחבים".

אשמח לשמוע מהניסיון שלכם. אילו אתגרים אתם פוגשים ביצירת מעורבות תורמים? אילו הצלחות היו לכם? שתפו בתגובות!