השעה הייתה 03:17 לפנות בוקר, ואני בוהה בתרשים זרימה מורכב שהשתרע על פני שלושה מסכים. הקווים הסתעפו וחזרו אחד לשני כמו מערכת עצבים מטורפת, וכל קו ייצג תרחיש אפשרי בסביבה הפילנתרופית הישראלית המשתנה. איך לעזאזל בונים מודל אסטרטגי גמיש ששורד את הכאוס הזה? שאלתי את עצמי.
אבל אז נזכרתי בפגישה שהייתה לי כמה ימים קודם לכן עם מנכ"לית של עמותה ותיקה שפשוט קרסה תחת הנטל של שינויים בלתי צפויים במדיניות ממשלתית. הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה לארגון נוסף.
אני נועם אבירי, ואחרי שנים של עבודה עם מאות ארגונים ללא מטרות רווח בישראל, פיתחתי מודל ייחודי לתכנון אסטרטגי בסביבה דינמית. המודל הזה לא רק מסתגל לשינויים - הוא מנצל אותם כדי לצמוח. אבל לפני שאציג אותו, אני רוצה לשתף אתכם בלקח אחד שלמדתי בדרך הקשה: אסטרטגיה קשיחה היא מתכון לאסון.
אבל איך עושים את זה בפועל? איך יוצרים מודל שהוא גם מקיף וגם גמיש? בואו נצלול לעומק.
1. שחררו את האחיזה ב"תוכנית המושלמת"
מגייס כספים ותיק אמר לי פעם: "תוכנית מושלמת קיימת רק בראש שלנו". וזה כל כך נכון. רוב הארגונים מבזבזים זמן יקר בניסיון לחזות את העתיד בצורה מדויקת, במקום להתמקד ביכולת להגיב במהירות לשינויים.
אני קורא לזה "מלכודת הסטטיות". זה קורה כשארגון מפתח תוכנית אסטרטגית מפורטת, ואז מתייחס אליה כאילו היא חקוקה בסלע. אבל המציאות משתנה כל הזמן - מדיניות ממשלתית, טרנדים פילנתרופיים, העדפות תורמים - והתוכנית הופכת במהירות ללא רלוונטית.
אז מה הפתרון? במקום ליצור תוכנית ארוכת טווח נוקשה, התמקדו ביצירת מסגרת גמישה שמגדירה את הכיוון הכללי של הארגון, אבל מאפשרת מרחב תמרון משמעותי.
2. בנו "מערכת חישה" ארגונית
הצעד הראשון ביצירת מודל גמיש הוא לפתח יכולת לזהות שינויים בסביבה בזמן אמת. אני קורא לזה "מערכת החישה הארגונית". זה אומר ליצור מנגנונים שיאפשרו לכם לאסוף מידע רלוונטי ממגוון מקורות - תורמים, מתחרים, מדיניות ממשלתית, מגמות טכנולוגיות - ולנתח אותו בצורה שיטתית.
- עדשת המיקרוסקופ: תארו לעצמכם שאתם עומדים מול תורם פוטנציאלי. הוא מצמיד את השפתיים, מרים גבה, ואז אומר: "אני צריך לחשוב על זה". רוב מגייסי הכספים ישמעו רק את ה"אני צריך לחשוב על זה", ויניחו שהסיכוי קלוש. אבל מגייס כספים שמפעיל את "מערכת החישה" שלו ישים לב גם לשפת הגוף, לקצב הדיבור, ולהקשר של השיחה, ויבין שאולי התורם רק זקוק למידע נוסף כדי לקבל החלטה.
3. אמצו את "מודל המעגלים המתרחבים"
אחת הבעיות הנפוצות ביותר בארגונים ללא מטרות רווח היא שהם מתמקדים רק במעגל התורמים המיידי שלהם, ושוכחים את הפוטנציאל העצום שקיים ברשת הקשרים הקיימת שלהם. אני קורא לזה "אפקט הבועה".
מודל המעגלים המתרחבים הוא שיטה להרחבת מעגל התורמים דרך קשרים קיימים. הרעיון פשוט: במקום לחפש תורמים חדשים לגמרי, התחילו לשאול את התורמים הקיימים שלכם מי עוד הם מכירים שיכול להתעניין במטרה שלכם. אתם תופתעו לגלות כמה רחוק הרשת שלכם יכולה להגיע.
4. פתחו "שריר גמישות" מנטלי
תכנון אסטרטגי גמיש דורש לא רק כלים ושיטות, אלא גם שינוי תודעתי עמוק. זה אומר להיות מוכנים לשנות כיוון במהירות, לקבל החלטות קשות, ולהתמודד עם אי ודאות. אני קורא לזה "שריר הגמישות המנטלי".
הקול הפנימי המשולב: תארו לעצמכם שאתם עומדים מול ועד מנהל ומציגים תוכנית אסטרטגית חדשה. אחד מחברי הוועד שואל שאלה קשה שמאיימת לערער את כל התוכנית. הקול הפנימי שלכם אולי יגיד: "אוי ואבוי, הלך הכל". אבל הקול הפנימי המשולב* שלכם יגיד: "הנה הזדמנות לשפר את התוכנית, לקבל משוב חשוב, ולהראות שאנחנו באמת גמישים".
אחרי שנים בתחום גיוס הכספים, אני יודע שהאתגרים הגדולים ביותר לא נמצאים בטבלאות האקסל או במצגות הפאוורפוינט. הם נמצאים בראש שלנו, בנכונות שלנו להשתנות, ללמוד, ולצמוח.
וזה, ידידיי, הסוד לתכנון אסטרטגי גמיש בסביבה פילנתרופית משתנה. לא מדובר בתוכנית מושלמת, אלא ב מערכת למידה מתמדת.
מה דעתכם? איזה צעד אתם יכולים לעשות כבר היום כדי להפוך את הארגון שלכם לגמיש יותר? שתפו אותי בתגובות!
אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אני משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתחתי בעצמי. אני כאן כדי לעזור לכם להצליח.