האמת היא, שעד לפני כמה שנים הסתכלתי על מפגשי "סיפורים אישיים" בעין עקומה. זה נראה לי כמו בזבוז זמן יקר, ניסיון מלאכותי לייצר "חיבור" בין אנשים שממילא נפגשים כל יום במשרד. טעיתי בגדול.
אספר לכם על צוות גיוס כספים אחד שאימנתי, שהיה תקוע בלופ של תחרותיות הרסנית ושיחות מסדרון ציניות. הם היו משיגים יעדים, אבל המחיר היה שחיקה מטורפת ויחסים רעילים. ניסיתי הכל - סדנאות גיבוש, אימון אישי, שינוי מבנה תגמולים - כלום לא עבד.
ואז, כצעד של ייאוש, הצעתי להם לנסות משהו מוזר: פעם בשבוע, שעה אחת, בלי מצגות, בלי גרפים, בלי לדבר על עבודה. רק לספר סיפורים אישיים. סיפור על כישלון מהדהד, על רגע של חסד, על פחדים וחלומות.
בהתחלה היתה מבוכה, גמגום, חוסר נוחות. אבל לאט לאט, קרה משהו מדהים. אנשים התחילו לחשוף צדדים שלא הכירו בעצמם ובחברים שלהם לצוות. הם גילו חמלה, פגיעות, חיבור אנושי אמיתי.
התחלנו לשמוע סיפורים על איך הם הגיעו לגיוס כספים, מה מניע אותם לעשות את מה שהם עושים, ואיזה אתגרים הם חוו בדרך. המשיכה הייתה חזקה, כי כולם הבינו שהם לא לבד.
אני זוכר במיוחד את הסיפור של יעל, מגייסת ותיקה שמעולם לא שיתפה את הקושי שלה להתמודד עם תחושת כישלון אחרי כל "לא" מתורם פוטנציאלי. היא סיפרה על הפחד העמוק שלה שהיא לא מספיק טובה, שהיא מרמה את כולם. כשהיא סיימה, הדממה הייתה כבדה, אבל אז קמה שירה, מגייסת צעירה יותר, וסיפרה סיפור דומה על הפחדים שלה. פתאום, יעל לא הרגישה לבד. היא הבינה שהיא לא היחידה שנאבקת, והצוות התגבש סביבה לתמיכה.
בתוך חודש, הצוות הזה הפך להיות משפחה. התחרותיות הפכה לשיתוף פעולה, הציניות לאמפתיה, והשחיקה לתחושת משמעות מחודשת. וניחשתם נכון - גם התוצאות הכספיות השתפרו פלאים.
איך זה קרה? מה הקסם בסיפורים אישיים?
אני קורא לזה "אפקט החשיפה האנושית". כשאנחנו חושפים את הפגיעות שלנו, אנחנו מזמינים אחרים לעשות את אותו הדבר. אנחנו יוצרים מרחב בטוח לאמון, לשיתוף פעולה, וליצירתיות.
וכשמדובר בגיוס כספים, זה קריטי. כי בסופו של דבר, אנחנו לא מוכרים מוצרים או שירותים, אנחנו מוכרים סיפור. סיפור על השפעה, על שינוי, על תקווה. וכדי לספר את הסיפור הזה באותנטיות, אנחנו חייבים להכיר את הסיפור שלנו.
אז הנה האתגר שלי אליכם: תנסו את זה בצוות שלכם. תפנו שעה אחת בשבוע, תכבו את הטלפונים, ותספרו סיפורים. לא על עבודה, אלא על החיים עצמם.
זה אולי ייראה לכם מוזר בהתחלה, אבל אני מבטיח לכם - זה ישנה את הכל.
הנה כמה טיפים להתחלה:
- הגדירו חוקים בסיסיים: כבוד, הקשבה, סודיות. מה שנאמר בחדר נשאר בחדר.
- תתחילו בעצמכם: תהיו הראשונים לחשוף את הפגיעות שלכם. זה ייתן לגיטימציה לאחרים לעשות את אותו הדבר.
- תשאלו שאלות מכוונות: "מה היה רגע המפנה בקריירה שלכם?", "מה הפחד הכי גדול שלכם?", "מה החלום הכי פרוע שלכם?"
- תקשיבו באמת: תנסו להבין לא רק מה נאמר, אלא גם מה לא נאמר.
- תהיו סבלניים: זה לוקח זמן לבנות אמון. אל תצפו לניסים ביום הראשון.
ואם אתם עדיין סקפטיים, אני מבין אתכם. גם אני הייתי כזה פעם. אבל אני מבטיח לכם - אם תתנו לזה צ'אנס, תגלו כוח עצום בסיפורים האישיים שלכם.
עכשיו תורכם: שתפו אותי בתגובות - האם ניסיתם פעם משהו דומה? מה עבד ומה לא? איזה סיפור הייתם מספרים לצוות שלכם?
אני נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אני משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתחתי בעצמי. אחרי 15 שנה בתחום, למדתי שהדבר הכי חשוב בגיוס כספים זה לא הטכניקות או האסטרטגיות, אלא החיבור האנושי.