השבוע פגשתי את יעל, מנכ"לית עמותה שעוזרת לילדים חולי סרטן. אישה מדהימה, מלאת חמלה, אבל משהו בעיניים שלה סיפר לי סיפור עמוק יותר מהסיפור הרשמי של העמותה. אחרי שעה של שיחה, זה יצא: בגיל 10 היא איבדה את אחיה לסרטן. הכאב הזה, שמעולם לא באמת עזב, הוא הדלק שמניע אותה. וזה העלה בי שאלה: האם הכאב הוא באמת המנוע העיקרי של הנתינה?
אני נועם אבירי, ואחרי שנים בתחום גיוס הכספים, ראיתי את הדפוס הזה חוזר על עצמו שוב ושוב. לא מדובר רק ברצון לעשות טוב – מדובר בצורך פנימי, כמעט אינסטינקטיבי, להפוך את הכאב למשהו חיובי.
הכאב כמנוע פילנתרופי: מיתוס או מציאות?
אז בואו נדבר על זה ישירות: האם באמת אנשים נותנים יותר כשהם חוו כאב משמעותי? התשובה, כמו תמיד, מורכבת.
- העומק שמתחת לעומק: הפסיכולוגיה של הנתינה. דן פאליוטה, אחד האנשים המבריקים בתחום, אומר שהפילנתרופיה היא לא רק על כסף, אלא על משמעות. ואני מוסיף: משמעות לעיתים קרובות נמצאת בדיוק במקומות הכואבים ביותר.
- התפכחות חיובית: לא כל כאב מוביל לנתינה. חשוב לי להבהיר משהו – לא כל מי שחווה טראומה יהפוך לפילנתרופ. יש אנשים שהכאב משתק אותם. השאלה היא איך אנחנו מתמודדים עם הכאב הזה. האם אנחנו נותנים לו להגדיר אותנו, או שאנחנו בוחרים להגדיר אותו מחדש?
- "שיטת הסולם הדינמי" של הנתינה: ממיקרו למאקרו. אני פיתחתי שיטה שנקראת "הסולם הדינמי" - זה מתחיל מהיכולת לתת לעצמנו (לסלוח, לאהוב את עצמנו), ממשיך ליכולת לתת למעגל הקרוב, ואז למעגלים רחבים יותר. רק כשעברנו את השלבים הראשונים, אנחנו יכולים באמת לתת מעמקי הנשמה.
איך מתרגמים כאב לפעולה פילנתרופית אפקטיבית?
אוקיי, הבנו את ה"למה". אבל איך מתרגמים את הכאב הזה לפעולה קונקרטית? הנה כמה נקודות חשובות:
1. "המפה הרגשית של התורם": להבין את המניעים האמיתיים. תשאלו שאלות עמוקות. אל תפחדו לגעת ברגשות. תגלו מה באמת מניע את התורם. זה יכול להיות זיכרון ילדות, חלום שלא התגשם, או פחד עמוק.
2. "ההקשבה השלישית": מעבר למילים. הקשיבו למה שלא נאמר. שפת הגוף, הטון, השתיקות – כל אלה מספרים סיפור. למדתי את זה בדרך הקשה – בפגישה עם תורם פוטנציאלי, הוא אמר שהוא "שוקל את ההצעה", אבל ראיתי בעיניים שלו שהוא כבר החליט. "ההקשבה השלישית" לימדה אותי להבחין בניואנסים האלה.
3. סטוריטלינג אותנטי: לספר את הסיפור האמיתי. אל תנסו לייפות את המציאות. ספרו את הסיפור האמיתי, עם כל הכאב והקושי. אבל תתמקדו גם בתקווה, בשינוי, ביכולת לעשות טוב.
4. "הצעד האלגנטי": מינימום מאמץ, מקסימום אפקט. אל תנסו לשנות את העולם ביום אחד. התחילו בקטן. תמצאו את הצעד האלגנטי הזה שיכול לעשות את ההבדל הכי גדול.
5. "המראה הכפולה": לראות את עצמכם דרך עיני התורם. תנסו לראות את עצמכם דרך עיני התורם. מה הוא רואה? מה הוא מרגיש? האם הוא מאמין לכם? האם הוא סומך עליכם?
העומק שמתחת לעומק: השאלות הקשות שצריך לשאול
הנה השאלה הכי חשובה: האם אנחנו באמת משתמשים בכאב שלנו כדי לעשות טוב, או שאנחנו משתמשים בו כתירוץ? האם אנחנו בורחים מהכאב, או מתמודדים איתו? האם אנחנו באמת רוצים לעזור לאחרים, או שאנחנו מנסים לרפא את עצמנו?
יעל, מנכ"לית העמותה, לימדה אותי שיעור חשוב: הכאב הוא חלק מהסיפור שלנו, אבל הוא לא כל הסיפור. אנחנו יכולים לבחור איך הסיפור הזה יסופר.
איזה "בלתי אפשרי" אתם מוכנים להפוך לאפשרי השבוע?
אני נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור לארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אני משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר, ופיתחתי מתודולוגיות חדשניות שסייעו לארגונים רבים להגדיל את השפעתם. אני מזמין אתכם ליצור איתי קשר כדי לדון באתגרים הייחודיים שלכם ולמצוא יחד פתרונות יצירתיים.