גלו איך הפילוסופיה הסטואית יכולה לשנות את הגישה שלכם לגיוס כספים, לחזק את החוסן הרגשי שלכם ולהוביל לתוצאות טובות יותר. נועם אבירי, מומחה בגיוס כספים, משתף בתובנות אישיות וטיפים מעשיים.

---

הטלפון צלצל בשעה 22:17. על הצג הופיע השם "דוד כהן - תורם פלטינה". דוד, שתרומתו מהווה 30% מתקציב השנתי שלנו, התקשר לבטל את פגישת התכנון לשנה הבאה. בלי סיבה מפורשת. הלב שלי צנח. בעבר, שיחה כזו הייתה שולחת אותי למערבולת של חרדה וספק עצמי. אבל הפעם, משהו היה שונה.

שלום, אני נועם אבירי, ואני מגייס כספים כבר יותר מ-15 שנה. בתקופה הזו, ראיתי הכל: הצלחות מסחררות, כישלונות צורבים, וכל מה שביניהם. אבל השינוי הגדול ביותר בקריירה שלי לא הגיע מטכניקה חדשה או קורס מתקדם - הוא הגיע ממקום לא צפוי: הפילוסופיה הסטואית.

אני יודע, זה נשמע מוזר. מה לפילוסופיה עתיקה וללחץ של גיוס כספים? תתפלאו. הסטואיות, יותר מכל דבר אחר, עזרה לי לפתח חוסן רגשי, להתמודד עם דחייה, ולהתמקד במה שאני יכול לשלוט בו - ובסופו של דבר, גם לשפר את התוצאות.

מהי בכלל הפילוסופיה הסטואית?

הסטואיות היא פילוסופיה הלניסטית שהתפתחה ביוון העתיקה, והדגישה את החשיבות של חיים בהרמוניה עם הטבע, תוך שליטה ברגשות ויכולת להבחין בין מה שאנו יכולים לשלוט בו לבין מה שלא. במילים פשוטות, סטואיקנים שואפים לחיות חיים טובים על ידי כך שהם מתמקדים במה שהם יכולים להשפיע עליו, ומשחררים דאגות לגבי מה שאינו בשליטתם.

אני לא היסטוריון, אבל הנה כמה עקרונות מפתח שעזרו לי בגיוס כספים:

• דיכוטומיה של שליטה: הבחנה ברורה בין מה שאני יכול לשלוט בו (המאמץ שלי, התגובה שלי) לבין מה שאני לא יכול לשלוט בו (התגובה של התורם, מצב השוק).
• קבלת הגורל: הכרה בכך שלא הכל בשליטתנו, וקבלת המציאות כפי שהיא, ללא התמרמרות.
• מיקוד בהווה: התמקדות בפעולה הנוכחית, במקום לדאוג לגבי העתיד או להצטער על העבר.
• ערך עצמי פנימי: ביסוס תחושת הערך העצמי על מי שאני כאדם, ולא על תוצאות חיצוניות (כמו סגירת עסקה).

איך הסטואיות שינתה את הגישה שלי לגיוס כספים

אמנם לקח לי זמן, אבל עם הזמן התחלתי ליישם את העקרונות הסטואים הללו בעבודה שלי:

1. דיכוטומיה של שליטה: האם אני מגיב או מגיב יתר על המידה?

פעם הייתי לוקח כל דחייה אישית מאוד. תורם אמר "לא"? מיד הייתי מאשים את עצמי, מפקפק ביכולות שלי, ונכנס למצב רוח ירוד. הסטואיות לימדה אותי להפריד בין מה שאני יכול לשלוט בו (ההכנה שלי, ההצגה שלי, המעקב) לבין מה שאני לא יכול לשלוט בו (התקציב של התורם, סדרי העדיפויות שלו, היום הרע שהיה לו).

התוצאה: במקום לבזבז אנרגיה על האשמה עצמית, התחלתי להתמקד בשיפור התהליך שלי. מה יכולתי לעשות אחרת? איך יכולתי להבין טוב יותר את הצרכים של התורם?

2. קבלת הגורל: דחייה היא חלק מהמשחק (ואפשר ללמוד ממנה)

אחד הדברים הקשים ביותר בגיוס כספים הוא הדחייה. אבל הסטואיות לימדה אותי שדחייה היא בלתי נמנעת, ואפילו רצויה. כל "לא" הוא הזדמנות ללמוד, להשתפר, ולהבין טוב יותר את הקהל שלי.

התוצאה: במקום להימנע מדחייה בכל מחיר, התחלתי לראות בה חלק אינטגרלי מהתהליך. התחלתי לנתח כל דחייה, ללמוד ממנה, ולהשתמש בה כדלק לשיפור עצמי.

3. מיקוד בהווה: פעולה קטנה, תוצאה גדולה

בגיוס כספים, קל ללכת לאיבוד במטרות גדולות ומרחיקות לכת. הסטואיות לימדה אותי להתמקד בפעולה הנוכחית, הקטנה, שאני יכול לשלוט בה. שיחה אחת טובה, מצגת אחת משכנעת, מכתב תודה אחד מכל הלב - כל אלו הם צעדים קטנים שיכולים להוביל לתוצאות גדולות.

התוצאה: במקום להרגיש מוצף מהמטרות הגדולות, התחלתי להתמקד בצעדים הקטנים שאני יכול לעשות היום. זה הפחית את הלחץ, הגביר את הפרודוקטיביות, ובסופו של דבר - שיפר את התוצאות.

4. ערך עצמי פנימי: אני יותר ממספרים

גיוס כספים הוא מקצוע מבוסס תוצאות. קל ליפול למלכודת של מדידת הערך העצמי שלי לפי סכומי הכסף שאני מצליח לגייס. הסטואיות לימדה אותי שהערך שלי כאדם לא תלוי בתוצאות חיצוניות. אני עדיין שואף להצליח, אבל אני לא נותן לתוצאות להגדיר אותי.

התוצאה: פיתחתי תחושת ביטחון עצמי יציבה יותר, שלא תלויה בהצלחות או כישלונות רגעיים. זה אפשר לי להיות יותר יצירתי, יותר נועז, ויותר אותנטי באינטראקציות שלי עם תורמים.

טכניקות ספציפיות שאימצתי בהשראת הסטואיות

• "הקדמת הרע": לדמיין תרחישים גרועים מראש, כדי להכין את עצמי רגשית ולהבין שהם לא סוף העולם. (לדוגמה: "מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם התורם יסרב?").
• "התבוננות מבחוץ": לדמיין שאני צופה בעצמי מהצד, כדי לקבל פרספקטיבה אובייקטיבית על המצב.
• יומן סטואי: לכתוב יומן בסוף כל יום, ולנתח את האירועים לפי עקרונות סטואיים (מה יכולתי לשלוט בו? מה למדתי?).

בחזרה לשיחה מדוד

אז מה קרה עם דוד כהן, התורם שביטל את הפגישה? במקום להיכנס לפאניקה, נשמתי עמוק, נזכרתי בעקרונות הסטואים, והחלטתי להתמקד במה שאני יכול לשלוט בו. שלחתי לו מייל מנומס, הבעתי הבנה, והצעתי אלטרנטיבות.

למחרת בבוקר קיבלתי תשובה. דוד התנצל, הסביר שהיה לו יום קשה, והסכים להיפגש בשבוע הבא. בסוף הפגישה, הוא לא רק אישר את התרומה שלו, אלא גם הגדיל אותה ב-10%.

יכול להיות שזה צירוף מקרים. אבל אני מאמין שהחוסן הרגשי שלי, שחוזק בזכות הסטואיות, שיחק תפקיד משמעותי בתוצאה הזו.

המפה הרגשית של התורם

תחשבו רגע מה גורם לתורמים לפעול? למה הם תורמים דווקא לנו ולא לאחרים? תזכרו את הצורך הבסיסי של התורם - לעשות טוב.

התרומה שלנו לארגון צריכה להיות קלה ונעימה לתורם. ככל שנקל על התורם לתרום, כך הוא ירגיש טוב יותר. המטרה שלנו היא לייצר חוויה טובה לתורם. תחשבו איך אתם יכולים להציע לתורם ערך מוסף.

אחרי הכל מה גורם לנו לתרום? כשאנחנו תורמים אנחנו מרגישים טוב.

לקחים עיקריים ומחשבות לסיום

הפילוסופיה הסטואית לא הפכה אותי לסופרמן, אבל היא בהחלט שיפרה את החוסן הרגשי שלי, את היכולת שלי להתמודד עם דחייה, ואת היעילות שלי כמגייס כספים. אני ממליץ לכל מגייס כספים, ללא קשר לניסיון שלו, לשקול לשלב את העקרונות הסטואים בעבודה שלו.

אז מה הצעד הבא שלך? איזה עיקרון סטואי אתה יכול להתחיל ליישם כבר היום? אשמח לשמוע את המחשבות והתגובות שלך.

אני נועם אבירי, מומחה בגיוס כספים, מנטור לארגונים ללא מטרות רווח, ומאמין גדול בכוח של פילוסופיה עתיקה לשנות את העולם - אחד תורם בכל פעם.

גלו את הטכניקה הייחודית שפיתחתי לזיהוי ושיפור נקודות עיוורון בגיוס כספים באמצעות התבוננות פנימית, ותראו איך היא יכולה להפוך אתכם למגייסי כספים טובים יותר.

---

הייתה תקופה שהרגשתי תקוע. לא משנה כמה עבדתי קשה, התוצאות בגיוס הכספים פשוט לא שיקפו את המאמץ. הרגשתי שאני מפספס משהו, אבל לא הצלחתי לשים עליו את האצבע. עד שיום אחד, אחרי פגישה כושלת במיוחד עם תורם פוטנציאלי, החלטתי לעשות משהו שונה: במקום לנתח את האסטרטגיה, התחלתי לנתח את עצמי.

אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. במשך שנים, עזרתי לאנשים לגייס מיליונים, אבל באותו רגע, הבנתי שאני צריך לעזור לעצמי.

המאמר הזה הוא לא רק על טכניקה, הוא על מסע. מסע של התבוננות פנימית שהפכה לנקודת מפנה בקריירה שלי. אספר לכם איך זיהיתי נקודות עיוורון בגישה שלי, ואיך שיפרתי אותן בעזרת כלי פשוט אבל עוצמתי: יומן רפלקציה אישי.

למה התבוננות פנימית היא כלי חיוני למגייס הכספים?

גיוס כספים הוא לא רק עניין של מספרים ואסטרטגיות. הוא בראש ובראשונה עניין של אנשים. זה קשר אנושי שמתבסס על אמון, הבנה והזדהות. כדי ליצור את הקשר הזה, אנחנו צריכים להכיר את עצמנו לעומק.

דן פאליוטה, אחד המומחים המובילים בעולם בגיוס כספים, אומר ש"גיוס כספים הוא קודם כל שינוי תודעתי". הוא צודק. לפני שאנחנו משכנעים אחרים לתרום, אנחנו צריכים להיות משוכנעים בעצמנו. אנחנו צריכים להאמין בערך של מה שאנחנו עושים, ובהשפעה החיובית שאנחנו יכולים ליצור.

אבל איך עושים את זה? איך מגיעים לאותה רמה של שכנוע עצמי? התשובה היא התבוננות פנימית.

"עדשת המיקרוסקופ": מפרקים רגעים קריטיים לחלקיקיהם הקטנים ביותר

כדי להתחיל, התחלתי לרשום יומן רפלקציה אחרי כל פגישה חשובה עם תורם פוטנציאלי. אבל לא רשמתי רק מה נאמר, רשמתי גם מה הרגשתי, מה חשבתי, ומה לא העזתי להגיד. התמקדתי ברגעים הקריטיים, בנקודות המפנה בשיחה.

אני קורא לזה "עדשת המיקרוסקופ" - היכולת לפרק רגעים מורכבים לחלקיקים קטנים, ולבחון אותם לעומק.

לדוגמה, בפגישה עם תורמת פוטנציאלית שהייתה נראית מבטיחה, הרגשתי שהיא מתרחקת ככל שהשיחה התקדמה. בסוף הפגישה, היא אמרה שהיא צריכה לחשוב על זה. כשחזרתי למשרד, פתחתי את היומן ורשמתי:

• "הרגשתי שהיא לא קונה את הסיפור שלי. אבל למה? מה בדיוק גרם לה להתרחק?"
• "היא שאלה שאלה קשה על ההשפעה של התרומה שלה, ולא ידעתי לענות עליה בצורה משכנעת. אולי אני צריך להכין נתונים יותר מדויקים."
• "הרגשתי קצת לחוץ. ניסיתי לדחוף את השיחה לכיוון התרומה מהר מדי. אולי הייתי צריך להקדיש יותר זמן לבניית קשר אישי."

אחרי כמה שבועות של כתיבה יומיומית, התחלתי לזהות דפוסים. שמתי לב שאני נוטה לדבר יותר מדי על הארגון ופחות מדי על התורם. שמתי לב שאני נלחץ כשאני נתקל בשאלות קשות, ושאני מנסה לחפות על הלחץ הזה בדיבור מהיר ושטחי.

"הקול הפנימי המשולב": לחשוף את הדיאלוג הפנימי במהלך אינטראקציות

השלב הבא היה לנסות להקשיב לקול הפנימי שלי בזמן אמת. זה לא היה קל. הרבה פעמים, אנחנו כל כך עסוקים בלנסות להרשים את הצד השני, שאנחנו שוכחים להקשיב לעצמנו.

פיתחתי טכניקה שנקראת "הקול הפנימי המשולב" - אני מנסה במקביל להקשיב למה שהתורם אומר, ולמה שאני חושב ומרגיש באותו רגע.

לדוגמה, בפגישה עם תורם ותיק, הוא אמר לי שהוא מודאג מהכיוון שאליו הארגון הולך. הוא אמר שהפעילויות החדשות שלנו לא תואמות את הערכים שלו.

בזמן שהוא דיבר, הקול הפנימי שלי אמר: "אוי לא, הולך להיות כאן קרב. הוא הולך להקשות עלי. אני חייב לשכנע אותו שאנחנו עושים את הדבר הנכון."

אבל אז עצרתי את עצמי. נשמתי עמוק, והקשבתי באמת למה שהוא אומר. הבנתי שהוא לא מנסה להקשות עלי, הוא פשוט מודאג. הוא רוצה שהארגון יצליח, אבל הוא לא בטוח שהכיוון החדש הוא הכיוון הנכון.

במקום לנסות לשכנע אותו, שאלתי אותו שאלות. ניסיתי להבין את הדאגות שלו לעומק. הקשבתי בלי לשפוט, בלי לנסות להגן על עצמי.

בסוף הפגישה, הוא אמר שהוא מעריך את הכנות שלי. הוא אמר שהוא עדיין לא בטוח, אבל הוא מוכן לתת לנו הזדמנות.

הבנתי שהכוח האמיתי שלנו כמגייסי כספים הוא לא ביכולת לשכנע, אלא ביכולת להקשיב. לא רק למה שאנשים אומרים, אלא גם למה שהם מרגישים.

"פרקטל המשמעות": איך סיטואציות ספציפיות מובילות לעקרונות כלליים?

אחרי כמה חודשים של עבודה אינטנסיבית עם היומן שלי, התחלתי לראות את התמונה הגדולה. הבנתי שהבעיות הספציפיות שאני נתקל בהן בפגישות עם תורמים הן רק סימפטום של בעיה עמוקה יותר: חוסר חיבור לעצמי.

פיתחתי את "פרקטל המשמעות" - שיטה שבה אני מתחיל מסיטואציה ספציפית, ומרחיב אותה לעיקרון כללי.

לדוגמה, הבנתי שהלחץ שאני מרגיש כשאני נתקל בשאלות קשות הוא תוצאה של פחד מכישלון. הפחד הזה גורם לי לנסות לשלוט בשיחה, במקום להיות נוכח וקשוב.

הבנתי גם שהנטייה שלי לדבר יותר מדי על הארגון ופחות מדי על התורם היא תוצאה של חוסר ביטחון. אני מנסה להרשים את התורם, במקום להתחבר אליו.

כשהבנתי את זה, יכולתי להתחיל לעבוד על הבעיות האמיתיות. התחלתי לעשות מדיטציה כדי להפחית את הלחץ. התחלתי לעבוד על הביטחון העצמי שלי. התחלתי להקדיש יותר זמן להכרת התורמים, ללמוד על הערכים שלהם, ועל מה שחשוב להם באמת.

"תמונות מילוליות חדות": לתאר רגעים מורכבים בשפה חיה ונוגעת

בזכות היומן, התחלתי לראות את העולם אחרת. התחלתי לשים לב לפרטים הקטנים, לתנועות הגוף, לטון הדיבור. התחלתי להבין את השפה הלא מילולית של התורמים.

התחלתי להשתמש ב"תמונות מילוליות חדות" - תיאורים חושיים מדויקים שמעבירים את התחושה של הרגע.

לדוגמה, במקום להגיד "הפגישה הייתה מתוחה", אני אגיד "האוויר בחדר היה כבד כמו עופרת. יכולתי לשמוע את הדממה צורבת לי באוזניים."

התמונות המילוליות האלה לא רק עזרו לי להבין את התורמים טוב יותר, הן גם עזרו לי לתקשר איתם בצורה יעילה יותר. הן הפכו את הסיפורים שלי למעניינים יותר, לנוגעים יותר, לאמיתיים יותר.

אז מה למדתי?

ההתבוננות הפנימית היא לא מותרות, היא כלי חיוני למגייס הכספים. היא עוזרת לנו לזהות את נקודות העיוורון שלנו, לשפר את הגישה שלנו, וליצור קשרים אנושיים אמיתיים.

היא עוזרת לנו להבין את עצמנו, ולהבין את האחרים. היא עוזרת לנו להיות מגייסי כספים טובים יותר, ואנשים טובים יותר.

אחרי המסע הזה, פיתחתי גם מספר מתודולוגיות ייחודיות:

• "שיטת הסולם הדינמי" - מתודולוגיה להעלאת תורמים במדרגות תרומה.
• "מודל המעגלים המתרחבים" - שיטה להרחבת מעגל התורמים דרך קשרים קיימים.
• "המפה הרגשית של התורם" - כלי לזיהוי מניעים עמוקים של תורמים.
• "שיטת המראה המנטלית" - טכניקת הכנה מנטלית לפני פגישות חשובות.
• "גישת המשוב התלת-שלבית" - מתודולוגיה לשיפור מתמיד של ביצועי צוות.

אבל המתודולוגיות האלה לא היו אפשריות בלי ההתבוננות הפנימית.

היום, אני מזמין אתכם להתחיל את המסע שלכם. קחו יומן, הקשיבו לקול הפנימי שלכם, וגלו את הכוח האדיר שיש בכם. כי גיוס כספים הוא לא רק עבודה, הוא שליחות. ושליחות אמיתית מתחילה מבפנים.

אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח. במהלך השנים ליוויתי מאות מגייסי כספים להצלחה. אני מזמין אתכם לשתף אותי בתגובות ובטיפים שלכם.

כיצד להתאושש מדחיות ונפילות בגיוס כספים? נועם אבירי חושף את המודל הייחודי לניהול כישלונות בזמן אמת ולהפיכתם למנוע צמיחה.

---

האמת היא, שאני שונא לדבר על כישלונות. אבל האמת היותר גדולה היא, שמאחורי כל הצלחה בתחום גיוס הכספים, מסתתרים כמה כישלונות מהדהדים. למדתי את זה על בשרי, כשהייתי צריך להסביר למנכ"לית למה ירדנו ב-20% מהיעד ברבעון האחרון. זה לא היה נעים. בלשון המעטה.

אבל באותו רגע, הבנתי משהו קריטי: כישלון אינו סוף הדרך. הוא רק נקודת ציון. השאלה היא מה נעשה עם נקודת הציון הזו. האם נתקע בה, נתבוסס ברחמים עצמיים, או שנשתמש בה כדי להמריא לגבהים חדשים?

אני נועם אבירי, ואני מלווה ארגונים ומגייסי כספים כבר למעלה מ-15 שנה. ראיתי הכל. מהצלחות מסחררות ועד נפילות כואבות. ויש לי בשורה בשבילך: ניתן לנהל כישלונות בזמן אמת ולהפוך אותם למנוע צמיחה. איך? בוא נצלול פנימה.

הפסיכולוגיה של הנפילה: למה זה כל כך קשה לקום?

רוב מגייסי הכספים שאני פוגש, נופלים לאותה מלכודת: הם תופסים כישלון כהוכחה לחוסר יכולת. "אם לא הצלחתי לגייס את הסכום הזה, סימן שאני לא מספיק טוב." המחשבה הזו משתקת. היא גורמת לנו להימנע מלקחת סיכונים, להתבייש בעבודה שלנו, ובסופו של דבר – להוריד הילוך.

הבעיה היא, שהתפיסה הזו שגויה מיסודה. פסיכולוגיה חיובית מלמדת אותנו שכישלון הוא חלק בלתי נפרד מהלמידה והצמיחה. הוא מעין "משוב מהיקום" שמכוון אותנו לכיוון הנכון. דן פאליוטה, גורו גיוס הכספים האגדי, אומר: "כישלון הוא פשוט מידע. השאלה היא מה נעשה עם המידע הזה."

שיטת "המראה המנטלית": איך להתכונן נפשית לכישלון (ולצמצם אותו)?

אחת המתודולוגיות שפיתחתי נקראת "שיטת המראה המנטלית". הרעיון פשוט: לפני כל פגישה חשובה או הצגת תוכנית גיוס, דמיינו בראשכם את התרחיש הגרוע ביותר. תארו לעצמכם שהפגישה מתפוצצת, שהתורם מסרב, שהוועד המנהל כועס.

אחרי שעברתם את התרחיש הזה בראש, שאלו את עצמכם: "מה אני עושה עכשיו?". כתבו לעצמכם תוכנית פעולה להתמודדות עם הכישלון. ברגע האמת, יהיה לכם הרבה יותר קל לפעול בקור רוח ובנחישות.

טכניקת "עדשת המיקרוסקופ": ניתוח בזמן אמת של רגעי שבירה

אחת הטכניקות החשובות ביותר להתאוששות מהירה, היא היכולת לנתח כישלונות בזמן אמת. דמיינו שאתם מצלמים את עצמכם בפגישה עם תורם. אחרי הפגישה, צפו בסרטון הזה שוב ושוב. עצרו אותו בכל נקודת שבירה – בכל רגע שבו הרגשתם שהשיחה יוצאת משליטה.

שאלו את עצמכם: מה קרה בדיוק ברגע הזה? מה אמרתי? מה הוא אמר? מה הייתה שפת הגוף שלי? מה הייתה שפת הגוף שלו? מה חשבתי לעצמי באותו רגע?

הניתוח הזה יאפשר לכם לזהות דפוסים שחוזרים על עצמם. אולי תגלו שאתם נוטים לדבר מהר מדי כשאתם עצבניים. אולי תגלו שאתם לא מקשיבים מספיק לתורם. אולי תגלו שאתם נלחצים כששואלים אתכם שאלות קשות.

"מעגל המעגלים המתרחבים": איך להפוך דחייה להזדמנות

אחת המתודולוגיות שאני הכי גאה בהן, היא "מעגל המעגלים המתרחבים". הרעיון הוא פשוט: כל דחייה היא הזדמנות להרחיב את מעגל הקשרים שלכם.

אחרי שקיבלתם תשובה שלילית מתורם פוטנציאלי, אל תתייאשו. שאלו אותו: "למרות שאינך יכול לתרום כרגע, האם תוכל להפנות אותי לאנשים אחרים שעשויים להתעניין בפרויקט שלנו?". הופתעו לגלות כמה אנשים יהיו מוכנים לעזור.

העומק שמתחת לעומק: מציאת המשמעות האישית בתוך הכישלון

בלב גיוס הכספים עומדת שאלה פילוסופית עמוקה על ערך ונתינה. למה אנשים תורמים? מה מניע אותם? ואיך אנחנו יכולים להתחבר למניעים האלה בצורה אותנטית?

אבל השאלה הזו מקבלת משמעות עמוקה עוד יותר כשאנחנו חווים כישלון. ברגעים האלה, אנחנו נאלצים לשאול את עצמנו: מה המשמעות של העבודה שלי? למה אני עושה את זה? מה הערכים שאני רוצה לייצג?

התשובות לשאלות האלה יעזרו לכם לקום מהנפילה חזקים וממוקדים יותר. הן יזכירו לכם שאתם לא רק מגייסים כסף – אתם עושים שינוי בעולם.

הצעד האלגנטי: איך להפוך כישלון לשיעור בעל ערך

אחרי שניתחתם את הכישלון, מצאתם את המשמעות האישית שלכם, והרחבתם את מעגל הקשרים שלכם, הגיע הזמן לעשות את "הצעד האלגנטי". הצעד הזה הוא פעולה קטנה ומדויקת שתעזור לכם למנוע את הכישלון הבא.

אולי תחליטו לשנות את הגישה שלכם לתורמים. אולי תחליטו להשקיע יותר זמן בהכנה לפגישות. אולי תחליטו לבקש עזרה ממנטור מנוסה.

לא משנה מה תבחרו לעשות, זכרו שהמטרה היא לא להימנע מכישלונות – אלא ללמוד מהם ולצמוח. כי בסופו של דבר, גיוס כספים הוא לא רק על כסף. הוא על אנשים, על ערכים, ועל היכולת שלנו להפוך את העולם למקום טוב יותר.

אני נועם אבירי, ואני מאמין בכל אחד ואחת מכם. אל תפחדו ליפול. פשוט תלמדו איך לקום מהר יותר.

רציתי לשתף אתכם במשהו שהטריד את מנוחתי השבוע: איך אנחנו, כמגייסי כספים, יכולים להתמודד בצורה טובה יותר עם הכישלונות הבלתי נמנעים שמגיעים עם העבודה שלנו? אז השאלה שנשארת איתי היא זו: איזה "בלתי אפשרי" אתה מוכן להפוך לאפשרי השבוע? אשמח לשמוע את התשובות שלכם בתגובות.

נועם אבירי הוא מומחה-על מוביל בתחום גיוס הכספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. הוא משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו.

נועם אבירי מסביר איך טכניקת ההרחקה הקוגניטיבית יכולה לעזור למגייסי כספים להתמודד עם חרדת ביצוע ולפתח זהות מקצועית בריאה יותר. טיפים מעשיים ליישום מיידי.

---

האמת? פעם, כשהייתי צעיר בתחום, הייתי נכנס לפגישות תורמים עם דופק של מכונת תפירה. כל כישלון הרגיש כמו סוף העולם, והפחד מכישלון רדף אותי כמו צל. לא הבנתי אז את מה שאני יודע היום: הזהות שלי כמגייס כספים השתלטה עליי. זה לא הייתי אני מגייס כספים, אלא אני הייתי מגייס כספים. וזו טעות קריטית.

כי מה קורה כשאתה מזוהה לחלוטין עם התפקיד שלך? כל דחייה הופכת לפגיעה אישית, כל פספוס ביעד הופך לכתם על הזהות שלך. ואז, מתוך ניסיון להגן על עצמך, אתה מתחיל לפעול ממקום של פחד ולא ממקום של עוצמה.

אבל יש דרך אחרת. קוראים לה "הרחקה קוגניטיבית", וזו טכניקה פשוטה אבל עוצמתית שיכולה לשנות את כל הגישה שלך לגיוס כספים.

מהי הרחקה קוגניטיבית ולמה היא כל כך חשובה למגייסי כספים?

הרחקה קוגניטיבית, בפשטות, היא היכולת ליצור מרחק בריא בין המחשבות, הרגשות והזהות שלך. במקום להיות שבוי בתוך מערבולת של מחשבות שליליות וחרדות ביצוע, אתה לומד להתבונן בהן מבחוץ, כאילו היו עננים חולפים בשמיים.

למגייסי כספים, זה אומר להפסיק להזדהות לחלוטין עם התפקיד. אתה לא "כישלון" אם תורם אומר לא, אתה לא "מוצלח" אם הצלחת לגייס סכום גדול. אתה אדם שעושה את עבודתו, ולעבודה הזו יש הצלחות ויש כישלונות.

איך מיישמים את טכניקת ההרחקה הקוגניטיבית בפועל?

1. שימו לב למחשבות שלכם: עצרו רגע ושימו לב לדיבור הפנימי שלכם. האם אתם מבקרים את עצמכם? מאשימים את עצמכם? מגדירים את עצמכם על סמך תוצאות הגיוס?

2. הפרידו בין המחשבה למציאות: זכרו, מחשבה היא רק מחשבה, לא עובדה. אל תניחו שהמחשבות שלכם מייצגות את המציאות.

3. תשאלו את עצמכם: "האם המחשבה הזו משרתת אותי? האם היא עוזרת לי להשיג את המטרות שלי? האם היא מציאותית?"

4. השתמשו בשפה מרחיקה: במקום להגיד "אני כישלון", תגידו "יש לי את המחשבה שאני כישלון". במקום "אני צריך להצליח", תגידו "אני רוצה להצליח". השינוי הקטן הזה בשפה יוצר מרחק פסיכולוגי משמעותי.

5. חפשו ראיות מנוגדות: אם אתם חושבים שאתם לא טובים בגיוס כספים, תנסו לחשוב על דוגמאות שסותרות את המחשבה הזו. אולי הצלחתם בעבר לגייס סכום משמעותי? אולי קיבלתם משוב חיובי מתורם?

דוגמה קונקרטית מהשטח:

נניח שסיימתם פגישה עם תורם פוטנציאלי, והוא אמר שהוא לא מעוניין לתרום בשלב זה. במקום לתת למחשבות שליליות להשתלט עליכם ("אני גרוע בזה", "לעולם לא אצליח לגייס כסף"), עצרו רגע ותזכרו: זו רק פגישה אחת. התורם הזה אמר לא, זה לא אומר שאתם כישלון, וזה לא אומר שאתם לא יכולים להצליח בעתיד.

תנתחו את הפגישה בצורה אובייקטיבית: מה עבד טוב? מה אפשר לשפר? ותלמדו מהניסיון הזה לקראת הפגישה הבאה.

אל תטעו: הרחקה קוגניטיבית היא לא בריחה מהמציאות. היא לא אומרת להתעלם מהכישלונות או לא לקחת אחריות. היא אומרת פשוט לא לתת לכישלונות להגדיר אתכם. היא אומרת להישאר מחוברים למציאות, אבל לא להיות שבויים בתוכה.

העומק שמתחת לעומק:

העבודה בגיוס כספים היא עבודה עם אנשים, עם רגשות, עם חלומות ושאיפות. אבל כדי להצליח בה לאורך זמן, אתם חייבים לשמור על מרחק בריא. אתם חייבים לזכור שאתם לא רק מגייסי כספים, אתם קודם כל בני אדם.

אז בפעם הבאה שאתם מרגישים שהחרדה משתלטת עליכם, תזכרו את טכניקת ההרחקה הקוגניטיבית. תנשמו עמוק, תתבוננו במחשבות שלכם מבחוץ, ותחזרו לפעול ממקום של עוצמה, ביטחון ואמונה בעצמכם.

ואם הייתם צריכים לבחור רק צעד אחד ליישום כבר היום, מה הוא יהיה? שתפו אותי בתגובות!