האמת היא, לא תמיד הייתי טוב בקבלת ביקורת. פעם הייתי מתגונן, תוקף בחזרה, או פשוט מתעלם. ואז הבנתי משהו: ביקורת היא לא אויב, היא מראה. מראה לא תמיד מחמיאה, אבל היא תמיד אמיתית.

אני נועם אבירי, ובעשרות השנים שלי בגיוס כספים, ספגתי לא מעט ביקורת. חלק ממנה היה מוצדק, חלק פחות. אבל תמיד, תמיד, מצאתי בה גרעין של אמת שיכולתי ללמוד ממנו.

אני רוצה לשתף אתכם במודל שפיתחתי להתמודדות עם ביקורת – מודל שעזר לי להפוך את הביקורת לכלי צמיחה משמעותי, ולשפר את הביצועים שלי בתחום גיוס הכספים:

השלב הראשון: עצרו רגע. לנשום.

התגובה הטבעית לביקורת היא התגוננות. זה טבעי. המוח שלנו תוכנת להגן עלינו, וביקורת נתפסת כאיום. אבל לפני שאתם מגיבים, עצרו. קחו נשימה עמוקה. תזכירו לעצמכם שהמטרה היא ללמוד ולגדול, לא לנצח בוויכוח.

אני זוכר פעם אחת, אחרי מצגת גיוס כושלת במיוחד, אחד מחברי הוועד המנהל אמר לי: "נועם, המצגת שלך הייתה משעממת כמו דוח מס." הבטן שלי התהפכה. אבל במקום להתפוצץ עליו, עצרתי. נשמתי. והקשבתי.

השלב השני: הקשיבו לעומק. באמת.

תנסו לשמוע מה באמת אומרים לכם, מעבר למילים. מה הכוונה מאחורי הביקורת? האם יש גרעין של אמת בדברים? האם האדם שמבקר אתכם מנסה לעזור לכם להשתפר?

זה המקום בו נכנסת לתמונה מה שאני קורא לה "ההקשבה השלישית". הקשבה ראשונה היא למילים שנאמרות. הקשבה שנייה היא לשפת הגוף ולטון הדיבור. הקשבה שלישית היא למה לא נאמר – למה מסתתר מאחורי המילים, לרגשות ולצרכים של האדם שמבקר.

בחזרה לסיפור עם חבר הוועד המנהל: אחרי שנרגעתי, הקשבתי לעומק. הוא לא ניסה לפגוע בי, הוא פשוט רצה שהמצגת הבאה תהיה יותר אפקטיבית, שתצליח לגייס יותר כסף. הבנתי שהוא רואה בי פוטנציאל, ושהוא מאמין ביכולת שלי להשתפר.

השלב השלישי: תשאלו שאלות. תחקרו.

אל תפחדו לשאול שאלות מבהירות. תבקשו דוגמאות. תנסו להבין בדיוק מה ציפיות של האדם שמבקר, ואיפה אתם לא עומדים בהן.

אני תמיד שואל את עצמי את השאלה: "מה העומק שמתחת לעומק?" מה באמת מפריע לאדם שמבקר? מה מניע אותו? מה הצרכים שלו?

אחרי שהקשבתי לחבר הוועד המנהל, שאלתי אותו: "מה לדעתך היה יכול לעשות את המצגת ליותר מעניינת?" הוא נתן לי כמה עצות מצוינות – לשלב יותר סיפורים אישיים, להשתמש ביותר ויזואליה, ולדבר על התרומה של כל שקל בצורה קונקרטית.

השלב הרביעי: סננו את הביקורת. בחרו מה לקחת.

לא כל ביקורת שווה. חלק ממנה תהיה לא רלוונטית, לא מדויקת, או אפילו זדונית. תלמדו לסנן את הביקורת, ולבחור מה לקחת איתכם.

אני תמיד משתמש ב"שיטת המראה הכפולה": אני מנסה לראות את עצמי דרך עיני המבקר, אבל אני גם בודק את הביקורת דרך הפילטר של הערכים והמטרות שלי.

במקרה עם חבר הוועד המנהל, לקחתי את העצות שלו לגבי הסיפורים האישיים והויזואליה, אבל החלטתי להישאר נאמן לסגנון האישי שלי, ולא לנסות להיות קומיקאי.

השלב החמישי: פעלו. שנו.

השלב האחרון הוא לקחת את הביקורת שלמדתם ממנה, ולפעול לפיה. תנסו דברים חדשים. תשנו את הגישה שלכם. תתאמנו על מיומנויות חדשות.

הנה מה שעשיתי אחרי הביקורת על המצגת שלי: שיניתי את מבנה המצגת, הוספתי יותר סיפורים אישיים, השתמשתי ביותר תמונות וסרטונים, ובפעם הבאה, המצגת קיבלה ביקורות מצוינות, והצלחנו לגייס הרבה יותר כסף.

אני מקווה שהמודל הזה יעזור לכם להתמודד עם ביקורת בצורה אפקטיבית, ולהפוך אותה לכלי צמיחה משמעותי. זכרו: ביקורת היא לא סוף הדרך, היא רק נקודת עצירה בדרך להצלחה.

ומה איתכם? איך אתם מתמודדים עם ביקורת? שתפו אותי בתגובות! אשמח לשמוע את הטיפים שלכם.

הפעם הראשונה ששמעתי "לא" מתורם, הרגשתי כמו מתאגרף שספג נוקאאוט. לא רק שלא קיבלתי את התרומה, אלא גם קיבלתי ביקורת נוקבת על הארגון, עליי, ועל איך שאני ניגש לגיוס כספים. באותו רגע, רציתי רק לברוח ולהתחבא.

אבל אז עצרתי. נזכרתי בעצה שקיבלתי ממנטור ותיק: "דחייה היא רק מידע בתחפושת. השאלה היא מה תעשה עם המידע הזה." לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי לצלול לתוך הדחייה הזו, לנתח אותה, וללמוד ממנה.

אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. עבדתי עם מאות ארגונים, מגדולים ועד קטנים, ועזרתי להם לגייס מיליוני שקלים. אבל הניסיון הכי חשוב שלי הוא לא ההצלחות, אלא הכישלונות – הדחיות, הביקורות, הפגישות הכושלות. דווקא מהם למדתי את השיעורים הכי חשובים על פסיכולוגיה של נתינה, על בניית מערכות יחסים, ועל הצד המנטלי של גיוס כספים.

היום, אני רוצה לחלוק איתכם את התובנות שלמדתי על איך להפוך דחייה ממחסום למנוע צמיחה.

העומק שמתחת לעומק: מה באמת מסתתר מאחורי ה"לא"?

רוב מגייסי הכספים מתייחסים לדחייה כאל סוף פסוק. "הוא לא מעוניין," הם חושבים, "נעבור לתורם הבא." אבל זו טעות קריטית. מאחורי כל "לא" מסתתר עולם שלם של מידע פוטנציאלי:

• סדרי עדיפויות: אולי התורם תומך בארגונים דומים, ויש לו תקציב מוגבל.
• חששות: אולי הוא לא בטוח שהכסף שלו ינוצל בצורה יעילה.
• חוסר אמון: אולי הוא לא משוכנע בחזון של הארגון.
• סגנון תקשורת: אולי הוא לא התחבר לדרך שבה הצגת את הבקשה.

האתגר הוא לזהות את הסיבה האמיתית לדחייה, ולהגיב בהתאם.

עדשת המיקרוסקופ: ניתוח מעמיק של רגע הדחייה

במקום לברוח מרגע הדחייה, נסו להאט את הזמן ולבחון אותו כמו מיקרוסקופ.

• מה בדיוק נאמר? רשמו את הדברים שנאמרו מילה במילה.
• איך זה נאמר? שימו לב לטון הדיבור, לשפת הגוף, להבעות הפנים.
• מתי זה נאמר? מה קדם לרגע הדחייה? מה קרה אחריו?

לדוגמה, בפגישה אחת עם תורם פוטנציאלי, הוא אמר לי: "ההצעה שלכם מעניינת, אבל אני לא בטוח שהארגון שלכם מסוגל ליישם אותה." במבט ראשון, זה נשמע כמו דחייה מנומסת. אבל כשחזרתי על הפגישה בראש, שמתי לב למשהו מעניין: הוא אמר "אני לא בטוח שהארגון שלכם מסוגל ליישם אותה," ולא "אני לא בטוח שההצעה שלכם טובה." זה רמז לכך שהחשש שלו לא היה לגבי הרעיון עצמו, אלא לגבי היכולות של הארגון.

הקול הפנימי המשולב: מה באמת חשבתי לעומת מה שאמרתי?

אחד הכלים הכי חזקים ללמידה מדחייה הוא להיות כנה עם עצמך לגבי המחשבות והרגשות שלך במהלך הפגישה.

• מה חשבת כששמעת את ה"לא"?
• מה הרגשת?
• האם היו לך ספקות לגבי ההצעה שלך?
• האם הרגשת ביטחון בעצמך?

לדוגמה, בפגישה אחרת, הרגשתי מלכתחילה שהתורם לא מתחבר אליי. חשבתי לעצמי: "הוא בטח חושב שאני צעיר מדי וחסר ניסיון." במקום להתעלם מהמחשבה הזו, החלטתי להתמודד איתה ישירות. שיתפתי אותו בסיפור אישי על איך התגברתי על אתגר דומה בעבר, והראיתי לו שאני מבין את החששות שלו.

פרקטל המשמעות: מהדחייה הספציפית לעיקרון כללי

אחרי שניתחתם את הדחייה הספציפית, נסו להרחיב את המבט ולראות מה אפשר ללמוד ממנה על גיוס כספים בכלל.

• האם יש דפוסים שחוזרים על עצמם בדחיות שקיבלתם בעבר?
• האם יש טעויות שאתם עושים שוב ושוב?
• האם יש לקחים שאתם יכולים ליישם בפגישות עתידיות?

לדוגמה, אחרי שקיבלתי כמה דחיות בגלל שההצעה שלי לא הייתה ברורה מספיק, הבנתי שאני צריך להשקיע יותר זמן בהכנת מצגת תמציתית ומשכנעת. התחלתי להשתמש בטכניקת "המעלית" – להסביר את הרעיון המרכזי ב-30 שניות או פחות.

תמונות מילוליות חדות: להחיות את החוויה

כדי להטמיע את הלקחים מהדחייה, נסו לתאר אותה בצורה חיה וברורה. דמיינו את הסיטואציה כאילו היא סצנה בסרט.

• מה ראיתם?
• מה שמעתם?
• מה הרגשתם?
• מה חשבתם?

התמונות המילוליות האלה יעזרו לכם לזכור את הפרטים החשובים, ולהימנע מטעויות דומות בעתיד.

אסטרטגיות פעולה: איך להפוך את הדחייה למנוע צמיחה

אחרי שעשיתם את כל הניתוחים וההפנמות, הגיע הזמן לתרגם את הלקחים לפעולה. הנה כמה אסטרטגיות שאני ממליץ עליהן:

1. בקשו משוב: אל תפחדו לשאול את התורם למה הוא סירב. בקשו ממנו להיות כנה וישיר.

2. התמקדו בשיפור: במקום להלקות את עצמכם, התמקדו במה אתם יכולים לשפר בפעם הבאה.

3. התייעצו עם מנטור: שתפו את החוויות שלכם עם מנטור מנוסה, ובקשו ממנו עצות והכוונה.

4. נסו גישות חדשות: אל תפחדו לנסות דברים חדשים. תגוונו את הגישה שלכם, תנסו טכניקות שונות, ותראו מה עובד הכי טוב בשבילכם.

5. חגגו הצלחות: אל תשכחו לחגוג את ההצלחות שלכם, גם הקטנות. זה יעזור לכם לשמור על מוטיבציה וביטחון עצמי.

הסולם הדינמי: בניית מערכות יחסים ארוכות טווח

אחד הלקחים הכי חשובים שלמדתי מדחייה הוא שגיוס כספים הוא לא ספרינט, אלא מרתון. זה לא רק על השגת תרומה מיידית, אלא על בניית מערכת יחסים ארוכת טווח עם התורם.

תחשבו על זה כמו על טיפוס על סולם. כל פגישה, כל שיחה, כל מייל, הוא שלב בסולם. המטרה היא לא להגיע לפסגה בבת אחת, אלא לעלות שלב אחרי שלב, עד שהתורם מרגיש בנוח לתת תרומה משמעותית.

אחת הטכניקות שאני משתמש בה היא "שיטת הסולם הדינמי" – להתאים את הגישה שלי לתורם בהתאם לשלב שבו הוא נמצא בסולם.

• שלב 1: מודעות: התורם מודע לארגון, אבל לא מכיר אותו לעומק.
• שלב 2: מעורבות: התורם מתחיל להתעניין בפעילות של הארגון.
• שלב 3: מחויבות: התורם תומך בארגון באופן קבוע.
• שלב 4: שגריר: התורם ממליץ על הארגון לאחרים.

בכל שלב, אני משתמש במסרים שונים, בפעולות שונות, ובטכניקות שונות כדי להעביר את התורם לשלב הבא.

המראה המנטלית: לראות את עצמך דרך עיני התורם

לפני כל פגישה חשובה, אני עושה תרגיל מנטלי פשוט: אני מדמיין שאני התורם, ושאני יושב מולי. אני שואל את עצמי:

• מה הייתי רוצה לשמוע?
• מה היו החששות שלי?
• מה היה משכנע אותי לתרום?

התרגיל הזה עוזר לי להתכונן לפגישה בצורה הטובה ביותר, ולראות את הדברים מנקודת מבט שונה.

סיכום: לקפוץ למים הקרים של הדחייה

דחייה היא חלק בלתי נפרד מגיוס כספים. אבל היא לא חייבת להיות סוף העולם. אם תלמדו לנתח אותה, להבין אותה, וללמוד ממנה, תוכלו להפוך אותה למנוע צמיחה אישי ומקצועי.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים "לא," אל תברחו. תצללו פנימה. תחקרו את העומק שמתחת לעומק. תראו את עצמכם דרך עיני התורם. ותהפכו את הדחייה להזדמנות לצמיחה.

מה ה"לא" האחרון שקיבלתם, ומה למדתם ממנו? שתפו בתגובות!

אני נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח. במשך 15 שנה, עזרתי למאות ארגונים להגדיל את ההכנסות שלהם, לבנות מערכות יחסים חזקות עם תורמים, ולהשיג את המטרות שלהם. הגישה שלי משלבת ידע מעמיק בפסיכולוגיה של נתינה, אסטרטגיות גיוס חדשניות, וניסיון מעשי בשטח. פיתחתי מתודולוגיות ייחודיות כמו "שיטת הסולם הדינמי" ו"מודל המעגלים המתרחבים" כדי לעזור למגייסי כספים להצליח. אני מושפע ממומחים כמו דן פאליוטה ופנלופה ברק, ומשלב תובנות מכלכלה התנהגותית ותיאוריות החלטה בעבודתי.

האמת היא שתמיד הייתי סקפטי. תרגול מנטלי? דמיון מודרך? זה נשמע כמו משהו מסדנת NLP ולא כמו כלי רציני למגייס כספים. אבל אחרי שנה אחת קשה במיוחד, כשהייתי שחוק, מיואש ופספסתי את היעד השנתי ב-20%, החלטתי לנסות משהו אחר. לא היה לי מה להפסיד.

מה שלא ידעתי אז, זה שהניסוי הזה ישנה את הקריירה שלי, ואולי גם את האופן שבו אני תופס הצלחה באופן כללי.

אז מה עשיתי? התחלתי לבנות לעצמי תסריטים מפורטים של סיטואציות גיוס כספים מאתגרות. לא סתם לדמיין, אלא ממש לתכנן כל פרט: את המקום, את האנשים, את השאלות, את התשובות שלי, אפילו את הריח באוויר. יצרתי סוג של "סימולטור גיוס כספים" בראש שלי.

כך נראה התרגול המנטלי המובנה שלי (וכיצד תוכלו ליישם אותו):

1. זיהוי הסיטואציה המאתגרת: לרוב, בחרתי סיטואציה שהייתה לי קשה במיוחד בשבועות האחרונים – פגישה עם תורם סרבן, מצגת לוועד מנהל ביקורתי, או שיחת טלפון קרה למנכ"ל של חברה גדולה.

2. בניית התסריט המפורט: כאן נכנסה העבודה האמיתית. תיארתי לעצמי את כל הפרטים:

הסביבה: איך נראה החדר? איזה ריח יש בו? מה הטמפרטורה? איזה רעשים יש ברקע?

האנשים: איך הם נראים? איך הם יושבים? מה שפת הגוף שלהם? מה הטון שלהם?

* הדיאלוג: תכננתי שאלות ותשובות אפשריות. כתבתי לעצמי נקודות מפתח, ניסוחים אלגנטיים, וסיפורים רלוונטיים שיכולתי לשלב בשיחה.

3. הרגש: זה החלק הכי חשוב. ניסיתי לחוות את הרגשות שהייתי מרגיש בסיטואציה האמיתית: חרדה, פחד, לחץ, אבל גם תקווה, נחישות, ואמונה. ניסיתי "להרגיש את הפחד, ולעשות את זה בכל מקרה".

4. החזרה: חזרתי על התסריט שוב ושוב, עד שהרגשתי בנוח עם כל חלק וחלק. ניסיתי וריאציות שונות של השיחה, התמודדתי עם שאלות קשות, ושיפרתי את התגובות שלי.

5. ההטמעה: לפני כל סיטואציה אמיתית, הקדשתי כמה דקות לחזרה מנטלית על התסריט. זה עזר לי להרגיש מוכן, רגוע ובשליטה.

התוצאות? מדהימות.

• ביטחון עצמי מוגבר: כשהגעתי לפגישה, הרגשתי שאני כבר מכיר את הסיטואציה. ידעתי מה אני רוצה להגיד, איך אני רוצה להגיד את זה, ואיך להתמודד עם התנגדויות.
• תגובות מהירות ומדויקות: התרגול המנטלי עזר לי לפתח תגובות אוטומטיות לשאלות ותגובות נפוצות. זה חסך לי זמן ומאמץ, ואפשר לי להתמקד בהקשבה פעילה.
• שליטה ברגשות: למדתי לנהל את החרדה והפחד שלי. התרגול המנטלי עזר לי להבין שהרגשות האלה הם טבעיים, ושאני יכול להתמודד איתם.
• הגדלת אחוזי הסגירה: בסופו של דבר, התרגול המנטלי הוביל לשיפור משמעותי בתוצאות שלי. סגרתי עסקאות גדולות יותר, בניתי מערכות יחסים חזקות יותר עם תורמים, והפכתי למגייס כספים יעיל יותר.

אני לא אומר שתרגול מנטלי הוא תרופת פלא לכל הבעיות שלכם. אבל מניסיון אישי, אני יכול להגיד שזה כלי רב עוצמה שיכול לעזור לכם לשפר את הביצועים שלכם במצבי אמת.

אז בפעם הבאה שאתם מתכוננים לפגישה חשובה או למצגת מכריעה, אל תסתפקו בהכנה טכנית. הקדישו כמה דקות לתרגול מנטלי. דמיינו את הסיטואציה, הרגישו את הרגשות, וחזרו על התסריט שוב ושוב. אתם תופתעו מהתוצאות.

אגב, אותה שנה, לא רק שעמדתי ביעד, עקפתי אותו ב-15%. למדתי שיעור חשוב: לפעמים, הדרך להצלחה עוברת דרך הדמיון.

השבוע, במהלך סדנה למגייסי כספים צעירים, ניגשה אליי מגייסת נרגשת, עיניה אדומות מדמעות. "נועם," היא אמרה, "אני פשוט לא מצליחה יותר. כל דחייה שוברת אותי מחדש. אני לוקחת את זה אישית". כאב לי לראות אותה כך. מי לא חווה את זה? הדחייה היא חלק בלתי נפרד מחייו של מגייס הכספים, אבל היא לא חייבת להגדיר אותנו. היא לא צריכה לשתק את היכולת שלנו להתקדם. איך אפשר לבודד את עצמנו רגשית, מבלי לאבד את האמפתיה והחמלה שהן כל כך חשובות בתפקיד הזה? איך לא לתת לרגשות שליליים זמניים להשפיע על הביצועים הכוללים שלנו?

האמת היא, שזה לא פשוט. אבל זה אפשרי. וזה מתחיל בהבנה מעמיקה של המנגנונים הפסיכולוגיים שמניעים אותנו ואת התורמים שלנו.

אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אחרי שנים רבות בתחום, אני יכול להגיד בביטחון: גיוס כספים הוא לא רק מקצוע, הוא מסע רגשי. מסע שמצריך חוסן, מודעות, וטכניקות להתמודדות עם אתגרים. הגישה שלי משלבת ידע פסיכולוגי מעמיק, ניסיון מעשי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתחתי בעצמי.

"ההקשבה השלישית": מעבר למילים שנאמרות

לפני שנצלול לטכניקות פרקטיות, אני רוצה להציג בפניכם מושג מפתח שפיתחתי: "ההקשבה השלישית". רוב מגייסי הכספים מיומנים בהקשבה למה שנאמר במילים. מעטים מצליחים להקשיב למה שלא נאמר, לשפת הגוף, לטון הדיבור. אבל "ההקשבה השלישית" לוקחת אותנו צעד אחד קדימה: היא דורשת מאיתנו להקשיב גם למה שקורה בתוכנו בזמן השיחה.

לדוגמה: האם אני באמת מקשיב לתורם, או שאני עסוק בניסוח התשובה הבאה שלי? האם אני ניגש לפגישה מתוך ביטחון ואמונה, או מתוך פחד וחרדה? הרגשות שלנו משפיעים על האופן שבו אנחנו תופסים את המציאות, ומשם - על האופן שבו התורם תופס אותנו.

"שיטת המראה המנטלית": הכנה מנטלית מראש

אחת הטכניקות היעילות ביותר לבידוד רגשי היא "שיטת המראה המנטלית". לפני כל פגישה חשובה, אני מבלה כמה דקות בדמיון מודרך. אני מדמיין את עצמי מצליח, בטוח בעצמי, ומחובר לתורם. אני מדמיין את התורם כבן אדם, לא רק כמקור תרומה. אני מנסה לראות את העולם דרך העיניים שלו, להבין את הצרכים והרצונות שלו.

השיטה הזו עוזרת לי להפריד בין הזהות שלי לבין התוצאה של הפגישה. גם אם הפגישה לא תניב את התרומה המיוחלת, זה לא אומר שאני נכשלתי כמגייס כספים. זה רק אומר שהתנאים לא היו מתאימים.

חוסן מנטלי: 5 צעדים פרקטיים להתמודדות עם דחייה

אז איך מתמודדים עם הדחייה היומיומית? הנה 5 צעדים פרקטיים שתוכלו ליישם כבר מחר בבוקר:

1. הפרדה בין הזהות שלך לתוצאה: זכרו, דחייה היא לא שיקוף של הערך שלכם. היא שיקוף של הנסיבות. תזכרו בכל הפעמים שהצלחתם, בכל הפעמים שהבאתם ערך.

2. "עדשת המיקרוסקופ": ניתוח מדויק של מה קרה: אחרי כל פגישה, קחו כמה דקות לנתח את האירועים. מה עבד? מה לא עבד? מה הייתם עושים אחרת? אל תתמקדו ברגשות השליליים, אלא בתובנות המקצועיות.

3. "המעגל המתרחב": תמיכה חברתית: שתפו את הקולגות שלכם ברגשות שלכם. אל תפחדו לבקש עזרה. זכרו, אתם לא לבד.

4. "הצעד האלגנטי": פעולה קטנה וחיובית: אחרי דחייה, עשו משהו קטן וחיובי שיחזיר לכם את תחושת השליטה. טלפון לתורם ותיק, אימייל תודה, סידור שולחן העבודה. כל פעולה קטנה תעזור לכם להתקדם.

5. "פרקטל המשמעות": חיבור למטרה הגדולה: תזכרו למה אתם עושים את מה שאתם עושים. תתחברו למטרה של הארגון שלכם. תזכרו שאתם חלק ממשהו גדול יותר מעצמכם.

המשמעות האמיתית של גיוס כספים

גיוס כספים הוא לא רק תרומות ומספרים. הוא על יצירת שינוי בעולם. הוא על חיבור בין אנשים עם צרכים לאנשים עם יכולת נתינה. הוא על בניית עולם טוב יותר. וכשאתם מחוברים למשמעות האמיתית של העבודה שלכם, הדחיות הופכות להיות רק חלק קטן מהדרך.

השאלה שאני רוצה להשאיר אתכם איתה היא זו: איך תבחרו להגיב לדחייה הבאה שלכם? האם תתנו לה לשבור אתכם, או שתשתמשו בה כדלק להתקדמות? הבחירה היא תמיד בידיים שלכם.

שתפו אותי בתגובות, מה הטיפים שלכם לשמירה על חוסן נפשי בגיוס כספים?