A person reaching out to help another person, symbolizing the transformation from personal struggle to philanthropy.
Featured

מהפך מטלטל לנתינה: איך אירועים מעצבים בחיים דוחפים אנשים לפילנתרופיה

איך אירועים מטלטלים בחיים יכולים להוביל לנתינה משמעותית? נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, חושף את הקשר העמוק בין משבר לפילנתרופיה ונותן כלים מעשיים למגייסי כספים.

הכותרת הזו אולי נשמעת כמו עוד כותרת קליקבייט, אבל האמת היא שהיא נוגעת בלב העניין של מה שאני עושה כבר שנים: להבין מה גורם לאנשים לתת. ולא, אני לא מדבר על הסקרים והמחקרים האקדמיים היבשים. אני מדבר על החיים עצמם.

ואם להיות כנה, הסיפור שלי עצמי התחיל בצורה דומה – ממקום של משבר אישי. אבל על זה אספר בהמשך.

הרשו לי להציג את עצמי. אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח. אחרי שנים בתחום, אני יכול להגיד בפה מלא: גיוס כספים זה לא רק עניין של טקטיקות ושיווק. זה עניין של חיבור אנושי, של הבנה עמוקה של מה שמניע אנשים.

ואחד הדברים המדהימים שגיליתי הוא שרבים מהפילנתרופים הגדולים ביותר, אלו שמשנים את העולם עם התרומות שלהם, הגיעו לנתינה מתוך טלטלה. מתוך נקודת שבר.

אז מה בעצם קורה שם? איך משבר הופך למוטיבציה לתת?

הצלקות שמצמיחות נדיבות: איך אירועים מעצבים את הדרך שלנו לנתינה

אנחנו נוטים לחשוב על נתינה כמעשה אלטרואיסטי טהור, אבל הפסיכולוגיה של הנתינה מורכבת הרבה יותר. הרבה פעמים, אירועים טראומטיים או משבריים בחיינו גורמים לנו להעריך מחדש את סדרי העדיפויות שלנו. הם מזכירים לנו מה באמת חשוב, ומעוררים בנו רצון לעזור לאחרים כדי שאחרים לא יחוו את מה שאנחנו חווינו.

לפני כמה שנים עבדתי עם ארגון שעזר לילדים חולי סרטן. אחד התורמים הגדולים ביותר שלהם היה איש עסקים מצליח שאיבד את בתו לסרטן בגיל צעיר. הוא מעולם לא דיבר על הכאב שלו בפומבי, אבל היה ברור שהתרומה שלו לארגון הייתה דרך להנציח את זכרה של בתו ולמנוע מאחרים את האובדן הנורא שהוא חווה.

עכשיו, אתם בטח שואלים את עצמכם – האם זה אומר שרק אנשים שעברו טראומה יכולים להיות פילנתרופים? כמובן שלא. אבל זה כן אומר שלפעמים, הכאב שלנו יכול להיות המקור הכי חזק לנתינה.

"אפקט המראה השבורה": איך אנחנו רואים את עצמנו באחרים

אחת התובנות המעניינות ביותר שלמדתי היא שהרבה פעמים, אנחנו תורמים לארגונים שפועלים בתחומים שקרובים לליבנו כי אנחנו רואים בהם השתקפות של עצמנו. אנחנו רואים את עצמנו באחרים, ואנחנו רוצים לעזור להם להצליח.

קוראים לזה אצלי "אפקט המראה השבורה". אנחנו מזהים את השבר של עצמנו באחרים, ומרגישים צורך עז לתקן אותו, או לפחות להקל עליו.

הסיפור האישי שלי הוא דוגמה מצוינת לכך. לפני שנים, חוויתי משבר כלכלי קשה שגרם לי להבין עד כמה חשוב שיש רשת ביטחון חברתית. מאז, אני תורם לארגונים שמסייעים לאנשים במצוקה כלכלית, כי אני יודע בדיוק איך זה מרגיש להיות בצד השני.

"הקשבה השלישית": איך לזהות את נקודת המפנה של התורם

אז איך אנחנו, כמגייסי כספים, יכולים להשתמש בתובנות האלה כדי לגייס יותר תרומות? התשובה היא פשוטה: להקשיב.

אבל לא רק להקשיב למילים שהתורמים אומרים, אלא גם להקשיב למה שהם לא אומרים. להקשיב לסיפור שלהם, לערכים שלהם, לתשוקות שלהם. לקלוט ברגישות את נקודת השבר שלהם.

אני קורא לזה "ההקשבה השלישית". זה אומר להקשיב לא רק למילים ולטון הדיבור, אלא גם לשפת הגוף, להבעות הפנים, ולשתיקות. להבין מה באמת חשוב לתורם, מה מניע אותו, ומה הוא רוצה להשיג באמצעות התרומה שלו.

כמגייסי כספים, אנחנו צריכים להיות קצת כמו פסיכולוגים. אנחנו צריכים לחפור מתחת לפני השטח, להבין את המניעים העמוקים של התורמים, ולחבר אותם למטרה של הארגון שלנו בצורה אותנטית ומשמעותית.

"השיעור של הכישלון": על הפחד והצמיחה שלי

עכשיו, כמו שהבטחתי בתחילת הפוסט, אני רוצה לחלוק איתכם משהו אישי. אני מודה, לקח לי הרבה זמן להבין את המשמעות של ההקשבה השלישית, ואת הקשר בין טלטלה לנתינה. האמת היא שבשנים הראשונות שלי בתחום, הייתי ממוקד רק בטקטיקות ובמספרים. הייתי בטוח שאם אני אדע את כל הטריקים, אני אצליח לגייס את כל הכסף שאני צריך.

אבל טעיתי.

אחת הפגישות הראשונות שלי עם תורם פוטנציאלי הסתיימה בכישלון צורב. התכוננתי שעות, הכנתי מצגת מושלמת, אבל לא הצלחתי ליצור חיבור אמיתי עם התורם. הוא היה מנומס, אבל היה ברור שהוא לא מתכוון לתרום.

הרגשתי מושפל ומתוסכל. חשבתי שאני כישלון. אבל בדיוק ברגע הזה הבנתי שאני צריך לשנות גישה. הבנתי שאני צריך להתחיל להקשיב באמת לתורמים, להבין את הסיפור שלהם, ולחבר אותם למטרה של הארגון בצורה אישית ואותנטית.

זה היה השיעור הכי חשוב שלמדתי בקריירה שלי. זה היה רגע ההתפכחות שלי, הרגע שבו הפכתי ממגייס כספים טכני למגייס כספים אנושי.

הצעד האלגנטי הבא שלך: מה אתה הולך לעשות עם זה?

אז מה אתם הולכים לעשות עם כל התובנות האלה? איך אתם הולכים ליישם אותן בעבודה שלכם? הנה כמה הצעות:

1. הקשיבו באמת לתורמים שלכם: אל תתמקדו רק במה שהם אומרים, אלא גם במה שהם לא אומרים. נסו להבין את הסיפור שלהם, את הערכים שלהם, ואת התשוקות שלהם.

2. חפשו את נקודת החיבור: נסו למצוא את הקשר בין הסיפור של התורם למטרה של הארגון שלכם. חברו אותם למטרה בצורה אותנטית ומשמעותית.

3. היו אותנטיים: אל תנסו להיות מי שאתם לא. היו עצמכם, היו אמיתיים, היו כנים. אנשים מעריכים אותנטיות.

אני יודע שזה לא קל. אני יודע שזה דורש עבודה קשה. אבל אני מבטיח לכם שזה שווה את זה. כי בסופו של דבר, גיוס כספים זה לא רק עניין של כסף. זה עניין של חיבור אנושי, של שינוי העולם לטובה. וזה, בעיניי, הדבר הכי חשוב בעולם.

רגע לפני סיום, אני רוצה להזמין אתכם לשתף בתגובות: מה היה אירוע משמעותי ששינה את הגישה שלכם לנתינה?

A close-up image of two hands shaking, symbolizing the agreement and trust between donors and organizations. The background is blurred, emphasizing the focus on the handshake. The overall tone is warm and inviting.
Featured

החוזה הפסיכולוגי: ההבנות הבלתי כתובות בין תורמים לארגונים – האם אתם מקיימים את הצד שלכם?

הבנות בלתי כתובות בין תורמים לארגונים: האם אתם מקיימים את החוזה הפסיכולוגי? נועם אבירי מסביר איך לבנות מערכות יחסים חזקות וארוכות טווח עם התורמים שלכם.

השעה הייתה 03:17 לפנות בוקר כשקפצתי בבהלה. חלום רע? לא בדיוק. זו הייתה תזכורת מהנייד שקבעתי לעצמי: "לבדוק את דוח מעורבות התורמים – לוודא שאנחנו לא רק לוקחים". זה לא היה החלק הכי זוהר בעבודה שלי כמגייס כספים, אבל למדתי בדרך הקשה שדווקא שם, בפרטים הקטנים, מסתתר ההבדל בין קמפיין מוצלח לכישלון צורב.

אני נועם אבירי, ואחרי שנים של גיוס כספים, ייעוץ לארגונים ומנטורינג למגייסים, הבנתי דבר אחד בבירור: גיוס כספים זה לא רק לבקש כסף. זה לבנות מערכת יחסים שמבוססת על אמון, כבוד הדדי והבנה עמוקה של הצרכים והציפיות של שני הצדדים. קוראים לזה "החוזה הפסיכולוגי", ואם לא תקפידו עליו – אתם בבעיה.

במאמר הזה אני רוצה לצלול לעומק של החוזה הפסיכולוגי הזה, לפרק אותו לגורמים ולתת לכם כלים פרקטיים לוודא שאתם מקיימים את הצד שלכם בעסקה. לא מדובר רק ב"תודה" יפה או דיווח מסודר על השימוש בכסף. מדובר בהרבה יותר.

מהו בעצם החוזה הפסיכולוגי ולמה הוא כל כך חשוב בגיוס כספים?

החוזה הפסיכולוגי הוא מונח מתחום הפסיכולוגיה הארגונית שמתאר את מערכת הציפיות וההבנות הבלתי כתובות בין עובד למעסיק. אבל הוא רלוונטי מאוד גם לעולם גיוס הכספים. תחשבו על זה: כשמישהו תורם לארגון שלכם, הוא לא רק נותן כסף. הוא נותן אמון, תקווה ואמונה בשינוי שאתם רוצים לחולל בעולם. בתמורה, הוא מצפה לקבל משהו בחזרה – גם אם זה לא תמיד מודע.

הציפיות האלה יכולות להיות מגוונות מאוד:

  • הערכה: שהתרומה שלו תוכר ותוערך.
  • שקיפות: לדעת לאן הולך הכסף שלו ואיך הוא משפיע.
  • השפעה: להרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר ושהתרומה שלו עושה הבדל.
  • כבוד: שהארגון יתייחס אליו בכבוד ויקשיב לדעותיו.
  • ערכים משותפים: שהארגון יפעל בהתאם לערכים שהוא מאמין בהם.

אם הארגון לא עומד בציפיות האלה, התורם עלול להרגיש מרומה, מנוצל או לא מוערך. התוצאה? הוא לא יתרום שוב, ואולי אפילו יספר לאחרים על החוויה השלילית שלו.

טעות גורלית שארגונים רבים עושים: ההתמקדות רק בצד הכספי של המשוואה

ראיתי את זה קורה שוב ושוב: ארגונים שמצליחים לגייס סכומים גדולים, אבל לא מצליחים לשמר את התורמים שלהם לאורך זמן. למה? כי הם מתמקדים רק בצד הכספי של המשוואה ושוכחים את הצד האנושי.

הם שולחים מיילים עם בקשות לתרומות, אבל לא טורחים לעדכן את התורמים בהתקדמות הפרויקטים. הם מארגנים אירועים נוצצים, אבל לא מקדישים זמן לשיחות אישיות עם התורמים. הם מודדים את ההצלחה שלהם רק בכסף שגייסו, ולא במספר התורמים המרוצים.

כשאני רואה את זה קורה, אני תמיד נזכר בסיפור הבא:

לפני כמה שנים ליוויתי ארגון גדול שעסק במחקר רפואי. הם גייסו מיליוני דולרים בשנה, אבל שיעור הנטישה של התורמים שלהם היה גבוה מאוד. כשנכנסתי לתמונה, הבנתי שהבעיה היא לא בגובה הסכומים שהם מבקשים, אלא בצורה שבה הם מתקשרים עם התורמים.

הם שלחו מיילים גנריים עם בקשות לתרומות, אבל לא טרחו להסביר לתורמים מה בדיוק הם עושים עם הכסף. הם ארגנו אירועים נוצצים, אבל לא הקדישו זמן לשיחות אישיות עם התורמים. הם מודדים את ההצלחה שלהם רק בכסף שגייסו, ולא במספר התורמים המרוצים.

המלצתי להם להתחיל לשלוח עדכונים קבועים על ההתקדמות במחקר, להזמין תורמים להשתתף בסיורים במעבדות, ולארגן פגישות אישיות עם החוקרים. התוצאה הייתה מדהימה: שיעור הנטישה של התורמים ירד בצורה משמעותית, והסכומים שהם תרמו גדלו.

איך לבנות ולקיים חוזה פסיכולוגי חזק עם התורמים שלכם? 5 צעדים מעשיים

אז איך עושים את זה נכון? איך בונים ומתחזקים חוזה פסיכולוגי חזק עם התורמים שלכם? הנה חמישה צעדים מעשיים שתוכלו להתחיל ליישם כבר היום:

1. הקשיבו באמת: אל תקשיבו רק כדי לענות. הקשיבו כדי להבין. שאלו את התורמים מה חשוב להם, מה מניע אותם, ומה הם מצפים לקבל בתמורה לתרומה שלהם. השתמשו ב"הקשבה השלישית" - נסו להבין מה התורם לא אומר במילים.

2. היו שקופים: ספרו לתורמים לאן הולך הכסף שלהם ואיך הוא משפיע. שלחו עדכונים קבועים, שתפו סיפורי הצלחה, והזמינו אותם להשתתף בפעילויות של הארגון. "אפקט המגירה הסגורה" הוא אויב השקיפות - אל תניחו שהתורם יודע הכל.

3. הראו הערכה: תודה לתורמים על התרומה שלהם, אבל אל תסתפקו בתודה גנרית. תודה אישית, שמראה שהקשבתם להם והבנתם מה חשוב להם. אל תשכחו "הצעד האלגנטי" - מחווה קטנה עם השפעה גדולה.

4. צרו קהילה: תנו לתורמים הזדמנות להתחבר אחד לשני, לשתף את החוויות שלהם ולהרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר. ארגנו אירועים קהילתיים, צרו קבוצות דיון אונליין, ותנו להם הזדמנות להשפיע על הארגון.

5. פעלו בהתאם לערכים: וודאו שהארגון שלכם פועל בהתאם לערכים שחשובים לתורמים שלכם. אם אתם מבטיחים שקיפות, תהיו שקופים באמת. אם אתם מבטיחים השפעה, תוכיחו שאתם עושים הבדל בעולם.

מילה אישית לסיום: גיוס כספים זה לא רק מקצוע, זה שליחות

אני יודע שגיוס כספים יכול להיות עבודה קשה ומאתגרת. יש הרבה דחיות, הרבה בירוקרטיה והרבה לחץ לעמוד ביעדים. אבל אני מאמין שזה גם אחד המקצועות הכי חשובים ומתגמלים בעולם.

כשאתם מגייסים כסף, אתם לא רק עוזרים לארגון שלכם לשרוד. אתם עוזרים לו לשנות את העולם. אתם נותנים לאנשים תקווה, הזדמנות ואמונה בעתיד טוב יותר. ואם תזכרו תמיד את החוזה הפסיכולוגי, אתם תצליחו לבנות מערכות יחסים חזקות וארוכות טווח עם התורמים שלכם.

אז קחו נשימה עמוקה, תזכירו לעצמכם למה אתם עושים את מה שאתם עושים, ותצאו לשנות את העולם. אני מאמין בכם.

המאמר נכתב על ידי נועם אבירי, מומחה-על מוביל בתחום גיוס הכספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. נועם משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו.

אני מזמין אתכם לשתף בתגובות את הטיפים והתובנות שלכם לגבי החוזה הפסיכולוגי. מה עובד בשבילכם? מה לא עובד? בואו ניצור שיח פורה שיעזור לכולנו להיות מגייסי כספים טובים יותר.

A fundraiser having a heartfelt conversation with a potential donor, emphasizing the importance of understanding the donors personal story.
Featured

משקפי התורם: איך הסיפור האישי של תורמים מעצב את בחירת הארגונים שיתמכו בהם

גלו איך הסיפור האישי של תורמים מעצב את בחירת הארגונים שיתמכו בהם. נועם אבירי חושף טכניקות לבניית קשרים משמעותיים והגדלת התרומות.

השעה הייתה 10:17 בבוקר, כשהתיישבתי מול תורם פוטנציאלי, איש עסקים מצליח. הפגישה התנהלה על מי מנוחות, שאלות נימוסין, מצגות. אבל הרגשתי שמשהו חסר, ניצוץ אמיתי. ואז, ברגע של אינטואיציה, שאלתי אותו: "מה הסיפור האישי שלך שגורם לך לרצות לתרום?"

הוא הביט בי, קצת מופתע, והחל לספר על ילדות לא פשוטה, על ההתמודדות עם מחלה של בן משפחה, ועל הרצון שלו להבטיח שאף אחד אחר לא יעבור את מה שהוא עבר. באותו רגע, הבנתי משהו עמוק יותר על גיוס כספים, משהו שלא קראתי בשום ספר או שמעתי בהרצאה. הבנתי שמאחורי כל תרומה, גדולה כקטנה, מסתתר סיפור אישי.

שמי נועם אבירי, ואני מלווה ארגונים ללא מטרות רווח כבר למעלה מ-15 שנה. ראיתי ארגונים ממריאים לגבהים חדשים וגם צוללים לתהומות של חוסר וודאות. אבל מה שלמדתי יותר מכל זה, זה שהצלחה בגיוס כספים תלויה ביכולת שלנו לראות את העולם מנקודת המבט של התורם.

במאמר הזה, אני רוצה לחלוק אתכם את התובנות שלי על "משקפי התורם" - איך הסיפור האישי של תורמים מעצב את הבחירות שלהם, ואיך אנחנו, כמגייסי כספים, יכולים להשתמש במידע הזה כדי לבנות מערכות יחסים משמעותיות ולהגדיל את התרומות.

העומק שמתחת לעומק: למה תורמים תורמים?

לפני שאנחנו מתחילים לחשוב על אסטרטגיות גיוס כספים, אנחנו צריכים להבין את המניעים הפסיכולוגיים העמוקים שמניעים אנשים לתרום. זה לא מספיק להציג נתונים סטטיסטיים או מצגות מרשימות. אנחנו צריכים לגעת בלב של התורם.

  • תחושת משמעות: רבים מחפשים משמעות בחיים שלהם. תרומה לארגון חברתי מאפשרת להם להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר, שהם תורמים לשינוי חיובי בעולם.
  • ערכים אישיים: תורמים רבים בוחרים לתמוך בארגונים שמייצגים את הערכים שלהם. אם אדם מאמין בשוויון הזדמנויות, הוא יתרום לארגון שעוסק בקידום נוער בסיכון.
  • השפעה אישית: תורמים רוצים לדעת שהתרומה שלהם עושה שינוי אמיתי. הם רוצים לראות תוצאות מוחשיות של התרומה שלהם.
  • הנצחה: תרומה יכולה להיות דרך להנציח שם של אדם אהוב, להשאיר חותם בעולם גם אחרי לכתם.

"שיטת המפה הרגשית של התורם": איך לזהות את המניעים האמיתיים?

אז איך אנחנו יכולים לזהות את המניעים האמיתיים של התורמים שלנו? אני פיתחתי מתודולוגיה שנקראת "שיטת המפה הרגשית של התורם". היא מבוססת על כמה עקרונות פשוטים:

1. הקשבה השלישית: זה לא מספיק להקשיב למה שהתורם אומר, אנחנו צריכים להקשיב גם למה שהוא לא אומר. לשים לב לשפת הגוף שלו, לטון הדיבור שלו, לרגשות שהוא משדר.

2. שאלות פתוחות: במקום לשאול שאלות כן/לא, נשאל שאלות פתוחות שמאפשרות לתורם לספר את הסיפור שלו. לדוגמה: "מה גרם לך להתעניין בנושא הזה?", "מה הכי חשוב לך כשאתה בוחר ארגון לתרום לו?".

3. התעניינות אמיתית: תורמים יכולים לזהות חוסר כנות מקילומטרים. אנחנו צריכים להיות באמת ובתמים מעוניינים לשמוע את הסיפור שלהם.

4. חיבור רגשי: אחרי ששמענו את הסיפור של התורם, אנחנו צריכים למצוא את החיבור הרגשי בין הסיפור שלו לבין המשימה של הארגון שלנו. להראות לו איך התרומה שלו יכולה לעזור לאנשים אחרים שחוו חוויות דומות.

אבל זה עדיין לא העיקר. כשהמשכתי לחקור, הבנתי שמתחת לשכבה הזו מסתתר דפוס עמוק עוד יותר. מה שבאמת קובע אינו המסר עצמו, אלא היכולת שלנו ליצור אמפתיה הדדית.

"שיטת הסולם הדינמי": איך להעלות תורמים במדרגות תרומה?

אחרי שיצרנו קשר רגשי עם התורם, אנחנו צריכים לבנות מערכת יחסים ארוכת טווח שתעודד אותו להמשיך לתרום ולתמוך בארגון שלנו. כאן נכנסת לתמונה "שיטת הסולם הדינמי" - מתודולוגיה שפיתחתי שמטרתה להעלות תורמים במדרגות תרומה לאורך זמן.

1. היכרות מעמיקה: השלב הראשון הוא להכיר את התורם לעומק. להבין מה מניע אותו, מה מעניין אותו, מה חשוב לו.

2. תרומה ראשונית: לבקש תרומה ראשונית קטנה. זה יכול להיות תרומה כספית, התנדבות, או אפילו סיוע בשיווק הארגון.

3. מעקב אישי: לשמור על קשר אישי עם התורם. לעדכן אותו על ההתקדמות של הארגון, להזמין אותו לאירועים, להודות לו על התרומה שלו.

4. הזמנה לתרומה גדולה יותר: אחרי שהתורם מרגיש מחובר לארגון, אפשר להזמין אותו לתרומה גדולה יותר. להציג לו פרויקטים חדשים, להסביר לו איך התרומה שלו יכולה לעשות שינוי משמעותי.

5. הנצחה: להציע לתורם אפשרות להנציח שם של אדם אהוב באמצעות תרומה.

מה למדתי מכישלון של מיליון שקל?

לפני כמה שנים, ניהלתי קמפיין גיוס כספים לארגון גדול. השקענו משאבים רבים, בנינו מצגות מרשימות, אבל לא הצלחנו לגייס את הסכום שציפינו. הייתי מתוסכל, שבור לב. הרגשתי שנכשלתי.

אבל אז, הבנתי משהו חשוב: התמקדנו יותר מדי במספרים ובמצגות, ושכחנו את הדבר הכי חשוב - הסיפור האישי של התורם. שכחנו לשאול את השאלות הנכונות, להקשיב באמת, ליצור קשר רגשי.

מאז, אני מקפיד לשים את "משקפי התורם" בכל פגישה עם תורם פוטנציאלי. אני מתחיל את השיחה בשאלות פתוחות, אני מקשיב בתשומת לב, ואני מנסה למצוא את החיבור הרגשי בין הסיפור שלו לבין המשימה של הארגון שלנו.

התוצאות מדברות בעד עצמן. הצלחנו להגדיל את התרומות, לבנות מערכות יחסים ארוכות טווח עם תורמים, וליצור שינוי חיובי בעולם.

אז השאלה שנשארת איתי היא זו: איזה "בלתי אפשרי" אתה מוכן להפוך לאפשרי השבוע?

אני נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור לארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אני משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתחתי בעצמי. אני מזמין אותך ליצור איתי קשר ולשמוע עוד על איך אוכל לעזור לך להגדיל את התרומות ולממש את החזון שלך.

A professional fundraising expert, Noam Aviri, is sharing his insights on how personal narratives shape philanthropic actions, offering strategies to connect with donors on a deeper level.
Featured

התורם כמספר סיפורים: איך נרטיבים אישיים מעצבים פעולות פילנתרופיות

גלו איך נרטיבים אישיים מעצבים פעולות פילנתרופיות! נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, חושף את סודות ההצלחה בתחום ומסביר איך ליצור קשר אישי עם תורמים.

השעה הייתה 03:17 לפנות בוקר כשקפצתי בבהלה. חלמתי שאני עומד מול קהל של תורמים פוטנציאליים, וכל מילה שיוצאת לי מהפה הופכת לענן אפור של מילים חסרות פשר. ואז נזכרתי: מחר אני צריך להציג את הפרויקט הכי חשוב של השנה. האם סיפור יצליח לשנות גורל של ארגון שלם? ואז הבנתי, זה לא סיפור, זה תהליך. עברו שנים מאז, ומאות מצגות, אבל את הלקח שלמדתי אז אני נושא איתי עד היום: הנרטיב האישי הוא לא רק קישוט, הוא הלב הפועם של כל פעולה פילנתרופית.

אבל לפני שאצלול לעומק, חשוב לי להבהיר שאני לא רק מספר סיפורים. אני נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח. שנים של ניסיון בשטח, כישלונות והצלחות, לימדו אותי שהידע התיאורטי חשוב, אבל הסיפור האמיתי מתרחש במפגש האנושי, באותה נקודה בה מתחברים הלב והכיס.

במאמר הזה, אני רוצה לחלוק אתכם תובנות שמעצבות את הגישה שלי לגיוס כספים: איך נרטיבים אישיים מעצבים פעולות פילנתרופיות, ואיך אתם יכולים לרתום את הכוח הזה כדי להגדיל את ההשפעה של הארגון שלכם.

מהי בכלל "תרומה"? העומק שמתחת לעומק

רובנו חושבים על תרומה כפעולה אלטרואיסטית, אבל האמת מורכבת יותר. העומק שמתחת לעומק מגלה שהתורמים מחפשים משהו מעבר לנתינה בלבד. הם מחפשים משמעות, שייכות, והזדמנות להשאיר חותם. זו הסיבה שנרטיב אישי חזק יכול לחולל פלאים.

חשבו על זה: כשאתם שומעים על ילד חולה שמקבל טיפול בזכות תרומות, אתם לא רק שומעים על סכום כסף שהועבר. אתם שומעים על ילד, על משפחה, על תקווה. הסיפור הופך את התרומה למשהו מוחשי ואישי.

למה דווקא נרטיב אישי? הקשבה מעבר למילים

נרטיב אישי מאפשר לתורם להתחבר ברמה הרגשית לפרויקט או לארגון. הוא מציג את האנשים מאחורי המטרות, את האתגרים, ואת הניצחונות. הוא מאפשר לתורם להרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר.

לדוגמה, בפגישה עם תורמת פוטנציאלית, במקום להציג נתונים יבשים על מספר הילדים שאנו תומכים בהם, סיפרתי לה על ילדה ספציפית, על החלומות שלה, ועל איך התרומה שלה יכולה לעזור לה להגשים אותם. התגובה הייתה מיידית. היא לא ראתה רק מספר, היא ראתה פנים ושם. הקשבתי לה מעבר למילים.

"שיטת הסולם הדינמי": איך הופכים סיפור לתרומה משמעותית

פיתחתי מתודולוגיה ייחודית בשם "שיטת הסולם הדינמי", שמטרתה להעלות תורמים במדרגות התרומה. השיטה מבוססת על בניית מערכת יחסים אישית עם התורם, והתאמת הנרטיב לשלב בו הוא נמצא.

שלב 1: יצירת קשר ראשוני: בשלב זה, המטרה היא ליצור קשר אישי ולבנות אמון. שתפו סיפור קצר ומרגש שממחיש את המטרה של הארגון.

שלב 2: העמקת הקשר: ספרו לתורם על האתגרים וההצלחות של הארגון. הראו לו איך התרומה שלו יכולה להשפיע באופן ישיר.

שלב 3: שותפות מלאה: הזמינו את התורם להיות שותף מלא בהגשמת החזון של הארגון. שתפו אותו בהחלטות חשובות, ובקשו את עצתו.

האתגרים בדרך: "אפקט המגירה הסגורה"

כמובן, לא הכל ורוד. אחד האתגרים הנפוצים הוא "אפקט המגירה הסגורה" - כשתורם מקבע את הרושם הראשוני ולא מאפשר כניסה של מידע חדש.

איך מתמודדים עם זה? על ידי הקשבה אמיתית. נסו להבין מה מניע את התורם, מה חשוב לו, ומה הוא מחפש. התאימו את הנרטיב שלכם לצרכים שלו, והיו מוכנים לשנות את הגישה במידת הצורך.

הצעד האלגנטי: מינימום מאמץ, מקסימום אפקט

הצעד האלגנטי בגיוס כספים הוא למצוא את הנקודה שבה המטרה של הארגון פוגשת את הערכים של התורם. כשאתם מצליחים ליצור את החיבור הזה, התרומה כבר לא מרגישה כמו הוצאה, אלא כמו השקעה בעתיד טוב יותר.

זכרו, גיוס כספים הוא לא רק עבודה, הוא שליחות. הוא הזדמנות לחבר בין אנשים טובים, ולעשות טוב בעולם. אל תפחדו לחלום בגדול, ואל תוותרו על הנרטיב האישי שלכם. הוא הכוח שיניע את התורמים שלכם לתרום יותר, ולהשפיע יותר.

אז השאלה שנשארת איתי היא זו: איזה סיפור אתם מוכנים לספר כדי לשנות את העולם?

נועם אבירי הוא מומחה לגיוס כספים עם ניסיון של מעל 15 שנה בתחום. הוא עבד עם מאות ארגונים ללא מטרות רווח בישראל ובעולם, ופיתח מתודולוגיות ייחודיות להגדלת ההשפעה של פעולות פילנתרופיות. הוא משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ומאמין שהנרטיב האישי הוא המפתח לגיוס כספים מוצלח.

An illustration showing two people on opposite sides of a broken bridge, working together to build a new bridge using building blocks.
Featured

פער התקשורת: מדוע תורמים וארגונים מדברים שפות שונות וכיצד לגשר עליהן

נועם אבירי מסביר כיצד לגשר על פער התקשורת בין תורמים לארגונים, ומדוע הבנת ה"שפה" של כל צד היא קריטית להצלחה בגיוס כספים. טיפים מעשיים, דוגמאות מהשטח, ותובנות פסיכולוגיות עמוקות.

השעה הייתה 11 בלילה, והטלפון צלצל. על הקו הייתה מנכ"לית של עמותה ותיקה. "נועם," היא אמרה בקול שבור, "אבדנו את התורם המרכזי שלנו. הוא לא מבין אותנו." נשמתי עמוק. זה לא היה מקרה ראשון, ובטח שלא האחרון. הבעיה לא הייתה בכוונות טובות, אלא בתקשורת שבורה. זהו סיפור על איך "שפות" שונות יכולות לחבל במאמצי גיוס כספים, ואיך לתרגם ביניהן.

אני נועם אבירי, ואחרי שנים של עבודה בשטח, הבנתי דבר אחד: גיוס כספים הוא לא רק משחק מספרים, אלא ריקוד מורכב בין שני צדדים, שלעיתים קרובות רוקדים לצלילים שונים. ראיתי עמותות קורסות בגלל חוסר הבנה פשוט, וארגונים פורחים כשגילו את ה"שפה" של התורמים שלהם.

אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא ההנחה שתורמים מבינים את הניואנסים של העבודה שלנו. אנחנו, בתוך העולם שלנו, שוכחים שלתורמים יש את החיים שלהם, את הדאגות שלהם, ואת סולם הערכים שלהם. כדי לגשר על הפער הזה, צריך קודם כל להבין את השפה השונה של כל צד.

השפה של הארגון: תשוקה, יעדים, מדדים

עמותות וארגונים חברתיים חיים ונושמים את המשימה שלהם. הם מדברים בשפת התשוקה, שלעיתים קרובות מתורגמת ליעדים שאפתניים, מדדים כמותיים, ותוכניות עבודה מפורטות. זה חשוב, אבל זה לא תמיד מה שמשפיע על תורם.

דוגמה: עמותה הפועלת למען ילדים בסיכון הציגה לתורם מצגת מרשימה עם גרפים ונתונים סטטיסטיים על שיעורי הנשירה מבתי הספר. התורם הנהן בנימוס, אבל לא התרגש. רק כשסיפרו לו על ילד ספציפי שאותו העמותה הצליחה להחזיר למסלול, הוא התחבר רגשית והחליט לתרום.

השפה של התורם: ערכים, השפעה, אמון

תורמים, מעבר ליכולת הכלכלית, מחפשים משמעות. הם מדברים בשפת הערכים – מה חשוב להם בעולם? איזה חותם הם רוצים להשאיר? הם רוצים לראות השפעה אמיתית של התרומה שלהם, ובעיקר, הם צריכים לבטוח בארגון.

דוגמה: תורם שתרם בעבר סכום נכבד לעמותה, סירב לתרום שוב. כששאלתי אותו למה, הוא אמר: "אני לא רואה לאן הכסף הולך. אני לא מרגיש שאני חלק ממשהו גדול יותר."

איך בונים גשר של תקשורת?

אז איך מתרגמים שפה לשפה? הנה כמה כללי אצבע:

1. הקשבה השלישית: לא רק להקשיב למילים, אלא למה שמסתתר מאחוריהן. מה הערכים של התורם? מה חשוב לו? הקשיבו לסיפורים שהוא מספר, ולשאלות שהוא שואל.

2. סטוריטלינג אותנטי: נתונים חשובים, אבל סיפורים נוגעים ללב. ספרו על אנשים אמיתיים שהחיים שלהם השתנו בזכות העבודה שלכם. אל תפחדו לחשוף את הפגיעות שלכם, ואת האתגרים שאתם מתמודדים איתם.

3. שקיפות מוחלטת: תורמים רוצים לדעת לאן הכסף שלהם הולך. היו שקופים לגבי ההוצאות שלכם, והראו להם את התוצאות בשטח. דווחו להם באופן קבוע על ההתקדמות, ושתפו אותם בהצלחות ובכישלונות.

4. מעורבות אישית: אל תתייחסו לתורמים כאל כספומטים. הזמינו אותם להשתתף בפעילויות של הארגון, קחו אותם לסיורים בשטח, ובקשו את עצתם. תנו להם להרגיש חלק ממשפחה.

5. התאמה אישית: כל תורם הוא עולם ומלואו. אל תשלחו מיילים גנריים, אלא תתאימו את המסר לכל תורם באופן אישי. זכרו את ימי ההולדת שלהם, את התחביבים שלהם, ואת הנושאים שמעניינים אותם.

העומק שמתחת לעומק: מה באמת מניע תורמים?

אחרי שנים של עבודה בתחום, גיליתי שהמוטיבציה האמיתית לתרומה לרוב מסתתרת מתחת לפני השטח. תורמים לא תמיד מודעים למה שבאמת מניע אותם. זה יכול להיות רצון להרגיש משמעותיים, צורך לתקן עוול חברתי, או זיכרון ילדות שמעורר בהם אמפתיה.

תפקידכם כמגייסי כספים הוא לחשוף את המוטיבציה הזו, ולחבר אותה למשימה של הארגון שלכם. כשתצליחו לעשות את זה, תגלו שהתרומות כבר לא יהיו רק עניין של כסף, אלא עניין של חיבור אמיתי בין אנשים.

אז בפעם הבאה שאתם יושבים מול תורם, אל תחשבו רק על הסכום שאתם רוצים לגייס. תנסו להבין את השפה שלו, את הערכים שלו, ואת החלומות שלו. רק אז תוכלו לבנות גשר של תקשורת אמיתית, שיחזיק מעמד לאורך זמן.

ומה לגבי אותה מנכ"לית שהתקשרה אלי באותו לילה? בסופו של דבר, הצלחנו להחזיר את התורם. לא בזכות מצגת חדשה, אלא בזכות הקשבה, אמפתיה, ושינוי בשפה.

אז אני שואל אתכם, מה השפה שאתם מדברים? והאם היא מובנת לתורמים שלכם? איזה צעד אלגנטי אתם יכולים לעשות היום כדי לבנות גשר טוב יותר?