A person shaking hands with another person, symbolizing partnership and trust in fundraising.
Featured

מה תורמים באמת רוצים? 3 מניעים עמוקים שגיליתי אחרי 200 ראיונות עומק

גלו מה תורמים באמת רוצים! נועם אבירי, מומחה גיוס כספים, חושף 3 מניעים עמוקים לאחר 200 ראיונות עומק. תובנות מעשיות לבניית מערכות יחסים ארוכות טווח עם תורמים.

השעה הייתה 07:12 כשפתחתי את המחשב, כוס הקפה מהבילה לצדי. אחרי לילות ארוכים של ניתוח, עשרות ראיונות מתומללים, ואינספור כוסות קפה, הייתי מוכן סוף סוף לשתף אתכם בתגלית שהדהימה אותי יותר מכל תגלית אחרת ב-15 שנותיי בתחום גיוס הכספים. התגלית הזו לא קשורה לטכניקות שיווק חדשות, למודלים כלכליים מורכבים, או לטקטיקות שכנוע מתוחכמות. היא נוגעת למשהו הרבה יותר עמוק, אנושי, ולפעמים, אפילו מפתיע.

אבל לפני שאגלה לכם מה התורמים באמת רוצים, אני רוצה לשתף אתכם ברגע מכונן בקריירה שלי, רגע שהוביל אותי בכלל להתחיל לחקור את הנושא הזה לעומק.

אספר לכם משהו שלא סיפרתי לאף אחד: באחת הפגישות הראשונות שלי עם תורמים פוטנציאליים, הייתי כל כך לחוץ שידי רעדו כשמזגתי להם מים. לא ידעתי מה להגיד, איך להציג את הארגון, איך לגרום להם להאמין בחזון שלנו. בסופו של דבר, הפגישה הייתה כישלון מוחלט. חזרתי הביתה מובס, בתחושה שאני לא מתאים לתחום הזה.

אבל בדיוק ברגע הזה החלטתי שאני חייב להבין מה גורם לאנשים לתרום. מה מפעיל אותם? מה הם מחפשים? ואיך אני יכול לבנות איתם מערכת יחסים אמיתית, כנה, ומבוססת על אמון הדדי.

אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אחרי 15 שנה בתחום, מאות פגישות עם תורמים, ניהול צוותי גיוס כספים, וליווי עשרות ארגונים, פיתחתי מתודולוגיות ייחודיות להבנת המניעים האמיתיים של תורמים ולבניית מערכות יחסים ארוכות טווח שמבוססות על אמון הדדי.

הבנתי שבגיוס כספים, כמו בכל מערכת יחסים אנושית, העומק שמתחת לעומק הוא זה שקובע את הכל.

1. מעבר לנדיבות: הצורך העמוק בתחושת משמעות

מה שחשבתי פעם: תורמים מחפשים בעיקר לתת, לעזור לאחרים, להיות נדיבים. חשבתי שהם מגיעים מתוך תחושת מחויבות חברתית או רצון לתקן עוולות.

רגע ההתפכחות: אחרי הראיון ה-72, התחלתי להבחין בדפוס מוזר. רוב התורמים לא דיברו על נתינה, אלא על משהו אחר לגמרי - על תחושת משמעות. הם רצו להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר, שהם משפיעים על העולם, שהחיים שלהם מקבלים משמעות נוספת.

הגישה החדשה: הבנתי שנדיבות היא רק קצה הקרחון. מתחתיה מסתתר צורך עמוק יותר - הצורך של אנשים להרגיש שהחיים שלהם חשובים, שהם משמעותיים, שהם עושים משהו טוב בעולם.

ההשפעה המעשית: שיניתי את הגישה שלי לחלוטין. במקום להתמקד בצרכים של הארגון, התחלתי להתמקד בצורך של התורם במשמעות. התחלתי לשאול שאלות כמו "מה חשוב לך?", "מה החזון שלך לעולם?", "איך היית רוצה להיזכר?". התוצאות היו מדהימות - התורמים התחילו להיפתח, לשתף, ולהתחבר אלינו ברמה עמוקה יותר.

כדוגמה, בראיון הבנתי, שמה שמדבר אל התורם הוא שימור סביבה. הוא סיפר לי על טיול ילדות ביערות הגשם בברזיל ואיך הוא מרגיש שהעולם מאבד את היופי שלו. במקום להציג לו רק נתונים יבשים על כמות הפלסטיק באוקיינוס, סיפרתי לו על פרויקט ספציפי של הארגון שלנו שמטרתו לשקם יערות גשם שנפגעו. הוא מיד התחבר לנושא והחליט לתרום סכום משמעותי.

"בלב גיוס הכספים עומדת שאלה פילוסופית עמוקה על ערך ונדיבות. אבל בבוקר יום שני בשעה 9:00, זה מתרגם לשאלה פשוטה: למי תתקשר ראשון, ומה בדיוק תגיד?"

שיטת הסולם הדינמי - מתודולוגיה להעלאת תורמים במדרגות תרומה, עזרה לי להבין מה גורם לתורמים להגדיל את התרומה שלהם משנה לשנה. הבנתי שתחושת המשמעות רק מתעצמת ככל שהתורם מרגיש שהוא משפיע יותר.

2. שותפות אמיתית: מעבר לתרומה חד פעמית

מה שחשבתי פעם: תורמים רוצים לתת כסף, לקבל קבלה, ולשכוח מזה. חשבתי שהם עסוקים מדי מכדי להתעניין בפרטים הקטנים של הארגון או בתוצאות של התרומה שלהם.

רגע ההתפכחות: גיליתי שתורמים רבים מרגישים מנותקים, שהם רק "צ'ק פתוח" עבור הארגון. הם רצו להיות מעורבים יותר, להרגיש חלק מהמשפחה, לראות איך הכסף שלהם עושה שינוי בשטח.

הגישה החדשה: התחלתי לראות בתורמים שותפים אמיתיים, לא רק מקור מימון. התחלתי לשתף אותם בהחלטות חשובות, להזמין אותם לאירועים מיוחדים, ולעדכן אותם באופן שוטף על ההתקדמות של הפרויקטים שהם תמכו בהם.

ההשפעה המעשית: התורמים התחילו להרגיש מוערכים, חשובים, וחלק בלתי נפרד מהארגון. הם הפכו לשגרירים שלנו, סיפרו לחברים ולמשפחה על העבודה שלנו, והגדילו את התרומות שלהם משנה לשנה.

פעם ארגון שייצגתי התמודד עם משבר תדמיתי. במקום להסתיר את הבעיה מהתורמים, החלטתי לשתף אותם בכל הפרטים ולבקש את עזרתם בפתרון המשבר. להפתעתי, התורמים לא ברחו, אלא התגייסו לעזור לנו. הם הציעו רעיונות יצירתיים, עזרו לנו לגייס תרומות נוספות, ויצאו לתקשורת כדי להגן על הארגון. הבנתי ששיתוף אמיתי יוצר נאמנות חזקה יותר מכל קמפיין שיווקי.

שים לב לשנייה הזו: התורם הביט למטה, נשם עמוק, ואז העביר את משקלו קדימה. זה היה הרגע בו ידעתי שיש לי את תשומת ליבו המלאה. הכל שקרה לפני היה רק הקדמה, וכל מה שיקרה אחרי תלוי במילים הבאות שאבחר.

מודל המעגלים המתרחבים - שיטה להרחבת מעגל התורמים דרך קשרים קיימים, עזר לי להבין איך תורמים מרוצים יכולים להפוך לשגרירים של הארגון שלנו. הבנתי שכשאנשים מרגישים שייכים, הם רוצים לשתף את החוויה הזו עם אחרים.

3. הכרה והערכה: מעבר לקבלה על תרומה

מה שחשבתי פעם: מספיק לשלוח לתורמים קבלה על התרומה שלהם ולעדכן אותם פעם בשנה על הפעילות של הארגון. חשבתי שזה כל מה שהם מצפים לו.

רגע ההתפכחות: גיליתי שתורמים רבים מרגישים שהם לא מקבלים מספיק הכרה והערכה על התרומה שלהם. הם רצו לדעת שהכסף שלהם הגיע למקום הנכון, שהעבודה שלהם מוערכת, ושהם חלק מסיפור הצלחה.

הגישה החדשה: התחלתי להשקיע מאמצים נוספים בהבעת תודה והערכה לתורמים. התחלתי לשלוח להם מכתבי תודה אישיים, להזמין אותם לאירועים מיוחדים, ולספר להם סיפורים אישיים על האנשים שהם עזרו להם.

ההשפעה המעשית: התורמים התחילו להרגיש מוערכים, נראים, וחלק ממשפחה. הם המשיכו לתרום לנו משנה לשנה, ואף הגדילו את התרומות שלהם.

זכור לי תורם שהיה תורם לנו סכום קבוע מדי שנה. אף פעם לא התייחסתי אליו מעבר לשליחת קבלה. יום אחד החלטתי להרים אליו טלפון ולשאול אותו למה הוא תורם דווקא לנו. הוא סיפר לי שהוא עצמו גדל במשפחה נזקקת ושהוא רוצה לעזור לילדים אחרים שלא יחוו את מה שהוא חווה. אחרי השיחה הזו, שלחתי לו מכתב תודה אישי וסיפרתי לו על ילד ספציפי שהוא עזר לו בזכות התרומה שלו. התורם התרגש מאוד והחליט להגדיל את התרומה שלו פי שלושה.

'כמובן, אני אבחן את ההצעה שלך,' אמר התורם. (בראשי חשבתי: 'הוא משתמש במילה אבחן במקום אשקול - זה סימן שהוא רוצה שאתתן לו נתונים נוספים, לא פנייה רגשית.'). 'אשמח לשלוח לך ניתוח השפעה מפורט,' עניתי מיד.

המפה הרגשית של התורם - כלי לזיהוי מניעים עמוקים של תורמים, עזר לי להבין מה באמת חשוב לתורמים ואיך אני יכול להתאים את המסרים שלי לצרכים שלהם. הבנתי שהכרה והערכה הם לא רק עניין של נימוס, אלא צורך אנושי בסיסי.

מה למדתי מ-200 הראיונות?

הדלת נסגרה מאחורי התורם הפוטנציאלי, והרגשתי את הדממה מהדהדת בחדר. 'הלך עליך מיליון שקל', לחש קול בראשי. אבל בדיוק ברגע הזה הבחנתי בדפוס שחוזר על עצמו בכל פגישה כושלת שהייתה לי...

מה שבאמת קובע אינו המסר עצמו, אלא ההקשבה השלישית - היכולת להקשיב למה שלא נאמר במילים.

גיוס כספים דומה לכיוון תזמורת - לא מספיק שכל הנגנים מוכשרים, הם צריכים לנגן באותו קצב, באותו טון, ובדיוק ברגע הנכון. ובתור המנצח, אתה צריך להכיר את הפרטיטורה לפני ולפנים.

לסיכום, אני מזמין אותך לחשוב על השאלה הבאה: איזה "בלתי אפשרי" אתה מוכן להפוך לאפשרי השבוע? איזה שינוי קטן אתה יכול לעשות בגישה שלך לתורמים כדי לבנות איתם מערכת יחסים עמוקה ואמיתית יותר?

כי בסופו של דבר, גיוס כספים הוא לא רק עניין של כסף. הוא עניין של חיבור בין אנשים, של יצירת משמעות, ושל שינוי העולם לטובה.

---

נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו. בין מתודולוגיות הייחודיות שפיתח: "שיטת הסולם הדינמי", "מודל המעגלים המתרחבים" ו"המפה הרגשית של התורם".

A photo of Noam Aviri, smiling warmly, in a professional setting. The background is blurred, suggesting a busy office or conference environment.
Featured

תפיסת הסיכון של תורמים: איך הם מעריכים סיכויים ותשואות בהחלטות פילנתרופיות – ואיך תוכל להשפיע על כך

איך תורמים מעריכים סיכונים ותשואות בהחלטות פילנתרופיות? נועם אבירי, מומחה-על לגיוס כספים, חושף את הפסיכולוגיה של הנתינה ומציע אסטרטגיות להפחתת תפיסת הסיכון.

השעה הייתה 03:17 לפנות בוקר. לא הצלחתי להירדם. לא בגלל קפה, אלא בגלל שיחה אחת מוקדמת יותר באותו יום עם תורם פוטנציאלי, שאחר כך הבנתי שהיא חזרה לרדוף אותי. הצעתי לו לתרום למיזם חדשני בתחום החינוך, עם פוטנציאל אדיר לשנות את פני הדור הצעיר. הוא הקשיב בנימוס, הנהן במקצועיות, אבל בסוף השיחה אמר: "זה נשמע מעניין, אבל אני מעדיף לתרום למשהו בטוח יותר."

במשך שנים, חשבתי שהבעיה היא בהצגה שלי, במספרים שלא שכנעו, או באסטרטגיה השיווקית הכושלת. אבל באותו לילה טרוף שינה, הבנתי שפספסתי את הנקודה המרכזית: תורמים לא מעריכים רק את הפוטנציאל לתשואה חברתית, אלא גם את הסיכון הכרוך בהשגתה. כמו כל משקיע, הם שואלים את עצמם: "מה הסיכוי שאראה את הכסף שלי עושה את השינוי שאני רוצה לראות?" וחשוב מכך, "מה יקרה אם זה לא יקרה?"

אני נועם אבירי, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל, ומאחורי שנים של עבודה בשטח, פיתחתי הבנה עמוקה של הפסיכולוגיה של הנתינה. אחת המתודולוגיות המרכזיות שלי היא "המפה הרגשית של התורם", כלי שעוזר לי לזהות לא רק את המניעים המוצהרים של תורמים, אלא גם את הפחדים והחששות הסמויים שלהם. במאמר הזה, אני רוצה לחלוק איתכם כמה תובנות מתוך הניסיון שלי, שיעזרו לכם להבין איך תורמים מעריכים סיכונים ותשואות בהחלטות פילנתרופיות, ואיך תוכלו להשפיע על התפיסה הזו.

הבנת תפיסת הסיכון של תורמים: מעבר למספרים

בואו נדבר גלויות: רובנו, כמגייסי כספים, מתמקדים בעיקר בהצגת התשואה. אנחנו מדברים על מספרים, על אחוזי הצלחה, על מדדים קונקרטיים. אנחנו מציגים גרפים מרשימים שמראים איך כל שקל שתורם יגרום לפלאים. אבל האם אי פעם עצרתם לחשוב איך התורם תופס את המספרים האלה? האם הוא רואה אותם כעובדות מוחלטות, או כהשערות אופטימיות?

תפיסת הסיכון היא סובייקטיבית. היא מושפעת מגורמים רבים, כמו ניסיון קודם של התורם, האופי האישי שלו, ואפילו מצב הרוח שלו באותו יום. אבל יש כמה דפוסים כלליים שכדאי להכיר:

  • הטיית השליליות: אנשים נוטים לייחס משקל גדול יותר למידע שלילי מאשר למידע חיובי. במילים אחרות, תורם עלול לזכור כישלון אחד של ארגון הרבה יותר מאשר עשר הצלחות.
  • אפקט העדר: אנשים נוטים להעריך סיכונים כנמוכים יותר אם הם רואים שאחרים כבר השקיעו בפרויקט. זה מסביר למה תורמים אוהבים לשמוע על תורמים אחרים שכבר תמכו בארגון.
  • הטיית האישור: אנשים נוטים לחפש מידע שמאשר את האמונות הקיימות שלהם. אם תורם חושב שארגון מסוים לא יעיל, הוא יחפש הוכחות לכך, ויסנן מידע שסותר את האמונה הזו.

שלוש אסטרטגיות להפחתת תפיסת הסיכון של תורמים

אז איך אפשר להפחית את תפיסת הסיכון של תורמים, ולגרום להם להרגיש יותר בטוחים בהחלטת התרומה שלהם? הנה שלוש אסטרטגיות שפיתחתי במהלך השנים:

1. הצגת תוכנית מגירה ב': אף אחד לא אוהב להשקיע במשהו שיש לו סיכוי גבוה להיכשל. אבל מה אם תראו לתורם שיש לכם תוכנית חלופית, במקרה שהתוכנית המקורית לא תצליח? זה לא אומר שאתם מצפים לכישלון, אלא שאתם מוכנים לכל תרחיש. לדוגמה, אם אתם מגייסים כסף למיזם טכנולוגי חדשני, אתם יכולים להציג תוכנית לשימוש בטכנולוגיה קיימת, במקרה שהטכנולוגיה החדשה לא תעבוד.

2. הדגשת השקיפות והאחריותיות: תורמים רוצים לדעת שהכסף שלהם מנוהל בצורה אחראית ושקופה. תספקו להם מידע מפורט על איך הכסף שלהם ישמש, ואיך אתם מודדים את ההשפעה שלו. תזמינו אותם להשתתף בישיבות, לבקר בפרויקטים, ולפגוש את האנשים שהם עוזרים להם. ככל שהם ירגישו יותר מעורבים ושקופים, כך הם ירגישו יותר בטוחים בהחלטת התרומה שלהם.

3. בניית מערכת יחסים אישית: גיוס כספים הוא לא רק עסקה כלכלית, אלא גם מערכת יחסים. תכירו את התורמים שלכם לעומק. תבינו מה חשוב להם, מה מניע אותם, ומה מפחיד אותם. תראו להם שאכפת לכם מהם, לא רק מהכסף שלהם. מערכת יחסים אישית חזקה היא הדרך הטובה ביותר לבנות אמון, ואמון הוא המפתח להפחתת תפיסת הסיכון.

דוגמה מהשטח: איך בניתי אמון עם תורם סקפטי

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי, שממחיש את החשיבות של בניית מערכת יחסים אישית. לפני כמה שנים, פניתי לתורם פוטנציאלי שהיה ידוע בגישתו הסקפטית והביקורתית. הוא תרם בעבר לארגונים רבים, אבל התאכזב מהתוצאות. הוא היה מוכן להקשיב, אבל היה ברור שהוא לא מאמין בקלות.

במקום להציג לו מצגת מרשימה עם מספרים וגרפים, החלטתי להתמקד בבניית אמון. נפגשנו כמה פעמים, ושוחחנו על הדברים שחשובים לו. שמעתי את הסיפורים שלו, את הכישלונות שלו, ואת החלומות שלו. לא ניסיתי לשכנע אותו בכלום. פשוט הקשבתי.

אחרי כמה פגישות, הוא התחיל להיפתח. הוא סיפר לי על הפחד שלו לתרום שוב, ועל החשש שהוא יתאכזב שוב. הקשבתי בסבלנות, והבטחתי לו שאנחנו נעשה הכל כדי שהוא ירגיש בטוח בהחלטה שלו. הצעתי לו להצטרף לוועדת ההיגוי של הפרויקט, כדי שיוכל להיות מעורב בכל שלב.

בסופו של דבר, הוא תרם סכום נכבד לפרויקט. אבל מה שיותר חשוב, הוא הפך לשותף אמיתי. הוא השתתף בישיבות, נתן עצות, ועזר לנו לקבל החלטות. הוא הרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר, והוא היה גאה בתרומה שלו.

מה הלאה? צעד אלגנטי אחד שיכול לשנות הכל

תפיסת סיכון היא חלק בלתי נפרד מהחלטות פילנתרופיות. כמגייסי כספים, אנחנו צריכים להבין את התפיסה הזו, ולפעול כדי להפחית אותה. אנחנו צריכים לעבור מלהציג רק את התשואה, ללהציג גם את הסיכון, ואת הדרכים שבהן אנחנו מתמודדים איתו. אנחנו צריכים לבנות אמון, להיות שקופים ואחראיים, ולהכיר את התורמים שלנו לעומק.

אז איזה צעד אלגנטי אחד אתה יכול לעשות כבר מחר בבוקר, כדי להתחיל להפחית את תפיסת הסיכון של התורמים שלך? האם זה להתקשר לתורם סקפטי, ולהקשיב למה שמטריד אותו? האם זה להציג תוכנית מגירה ב' לפרויקט חדש? או אולי זה פשוט לשלוח מייל שקוף ומפורט על איך הכסף של התורמים שלך משמש?

הבחירה היא שלך. אבל אני יכול להבטיח לך, שאם תתחיל להתמקד בהפחתת תפיסת הסיכון, תראה תוצאות מדהימות.

נועם אבירי, מומחה-על בגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. בעל ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתח בעצמו.

A photo of Noam Aviry, a fundraising expert, smiling warmly and shaking hands with a donor.
Featured

הגבול העדין: כמה מעורבים תורמים באמת רוצים להיות בניהול התרומה שלהם?

כמה מעורבים תורמים באמת רוצים להיות בניהול התרומה שלהם? נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, חושף את הגבול העדין ונותן טיפים מעשיים ליצירת שותפות ארוכת טווח עם תורמים.

האמת? הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, וגם הרבה פחות. זה נשמע כמו סתירה, נכון? אבל שם בדיוק נמצא האתגר המרתק הזה, שאני קורא לו "ריקוד המעורבות".

אני זוכר פגישה אחת, לפני שנים, עם תורם פוטנציאלי שהתרגש מאוד מהחזון שלנו, אבל התעקש לקבל אישור על כל הוצאה של מעל 500 ש"ח. ניסיתי להסביר לו שאנחנו צריכים גמישות כדי להגיב בזמן אמת לצרכים בשטח, אבל הוא לא ויתר. בסוף, בלית ברירה, הסכמנו. אחרי חודש, הוא התקשר ואמר: "נועם, אני מצטער, אבל אני לא יכול לעמוד בקצב. זה יותר מדי בשבילי."

אז מה למדתי מזה? שהרצון למעורבות אינו אחיד. הוא משתנה מאדם לאדם, מתרומה לתרומה, ואפילו מרגע לרגע. וכאן נכנסת לתמונה האומנות של גיוס הכספים - היכולת להרגיש את הדקויות האלו ולנווט בתוך השטח האפור.

אני נועם אבירי, ואחרי שנים של עבודה עם מאות ארגונים ומגייסי כספים, פיתחתי כמה תובנות שאני רוצה לשתף אתכם. אני לא מתיימר לתת תשובות מוחלטות, אבל אני מקווה שהן יעזרו לכם למצוא את האיזון הנכון עם כל תורם.

1. העומק שמתחת לעומק: מה באמת מניע את התורם?

לפני שאנחנו בכלל מתחילים לדבר על רמת מעורבות, אנחנו חייבים להבין מה באמת חשוב לתורם. זה לא מספיק לדעת שהוא תומך במטרה שלנו - אנחנו צריכים להבין למה. האם זה מתוך תחושת שליחות אישית? האם זה מתוך רצון להשאיר חותם? האם זה מתוך צורך להרגיש משמעותי?

אני משתמש הרבה ב"מפה הרגשית של התורם" – כלי שפיתחתי שמסייע לי לזהות את המניעים העמוקים האלו. זה מתחיל בשאלות פשוטות: "מה גרם לך להתעניין בנו?" "מה הכי חשוב לך לראות שקורה בעקבות התרומה שלך?". אבל אז אנחנו צוללים עמוק יותר: "מה הסיפור האישי שלך שמתחבר לנושא הזה?" "מה החששות שלך?".

כשאתם מבינים את המניעים האמיתיים, אתם יכולים להתאים את רמת המעורבות לרצונות האמיתיים של התורם. אם הוא רוצה להרגיש משמעותי, אתם יכולים להציע לו להיות חלק מוועדת היגוי או לפגוש את המוטבים של התרומה שלו. אם הוא בעיקר רוצה לראות תוצאות, אתם יכולים לשלוח לו דוחות תקופתיים מפורטים.

2. "ההקשבה השלישית": מה התורם לא אומר?

אחד הכלים החשובים ביותר שלי הוא מה שאני מכנה "ההקשבה השלישית" - היכולת להקשיב למה שלא נאמר במילים. תורם יכול להגיד שהוא רוצה להיות מעורב, אבל שפת הגוף שלו אומרת משהו אחר. הוא עשוי להסכים להשתתף בפגישות, אבל להגיע באיחור או להיות מוסח.

שימו לב לדקויות האלה. הן יכולות לחסוך לכם הרבה כאבי ראש בהמשך. אם אתם מרגישים שהתורם מתקשה לעמוד בהתחייבויות שלו, אל תהססו לדבר איתו על זה בצורה פתוחה וכנה. אתם יכולים להגיד משהו כמו: "אני שם לב שאולי קשה לך להגיע לכל הפגישות. האם יש דרך אחרת שבה תוכל לתרום לנו בצורה שתהיה לך נוחה יותר?".

3. "שיטת הסולם הדינמי": להתחיל בקטן ולעלות בהדרגה

במקום להציע לתורם להיות מעורב ברמה גבוהה מההתחלה, אני ממליץ להתחיל בקטן ולעלות בהדרגה, בהתאם לרצון וליכולת שלו. זו "שיטת הסולם הדינמי" שפיתחתי.

לדוגמה, אתם יכולים להתחיל בשליחת ניוזלטר חודשי, ואז להזמין אותו להרצאה או אירוע מיוחד. אם הוא מגיב בצורה חיובית, אתם יכולים להציע לו להיות מנטור למשתתף בתכנית שלכם או להשתתף בפגישה של ועדת ההיגוי.

העיקרון הוא לתת לתורם להרגיש בנוח וליצור חוויה חיובית שתגרום לו לרצות להיות מעורב יותר. אל תכפו עליו שום דבר. תנו לו לבחור את רמת המעורבות שמתאימה לו.

4. "המראה הכפולה": ראו את עצמכם דרך עיני התורם

אחת הטעויות הנפוצות ביותר שאני רואה היא שמגייסי כספים מתמקדים רק בצרכים של הארגון, ולא לוקחים בחשבון את הצרכים של התורם.

נסו לראות את הדברים מנקודת המבט שלו. מה הוא מקבל מהמעורבות שלו? האם הוא מרגיש מוערך ומוערך? האם הוא לומד משהו חדש? האם הוא מרחיב את הרשת החברתית שלו?

אני קורא לזה "המראה הכפולה" – היכולת לראות את עצמכם דרך עיני התורם. כשאתם מבינים מה הוא מחפש, אתם יכולים ליצור לו חוויה שתהיה משמעותית עבורו, ובכך להגדיל את הסיכוי שהוא ימשיך לתמוך בארגון שלכם לאורך זמן.

5. לא לפחד להגיד "לא"

לפעמים, התורם רוצה להיות מעורב ברמה שאינה מתאימה לארגון. הוא עשוי לרצות לקבל החלטות ניהוליות, להתערב בתוכניות הפעולה או לדרוש יחס מועדף.

במקרים כאלה, חשוב לדעת להגיד "לא" בצורה מכבדת ואסרטיבית. הסבירו לתורם שהארגון צריך לשמור על עצמאות ניהולית ושההתערבות שלו עלולה לפגוע ביעילות הפעולה.

זה לא קל, אבל זה הכרחי. זכרו שאתם מייצגים את הארגון ואת המוטבים שלו, ואתם צריכים להגן על האינטרסים שלהם. תורם אמיתי יבין את זה ויכבד את ההחלטה שלכם.

אז, כמה מעורבים תורמים באמת רוצים להיות? התשובה תלויה בהם, בכם ובדינמיקה הייחודית של כל מערכת יחסים. אבל אם תקשיבו, תתבוננו ותהיו מוכנים להתאים את עצמכם, תוכלו למצוא את האיזון הנכון וליצור שותפות ארוכת טווח שתועיל לכולם.

לפני סיום, רציתי לשתף משהו אישי. בתחילת דרכי, כשהייתי צעיר ונלהב, האמנתי שאני יודע הכי טוב מה התורמים צריכים. הייתי מציע להם תוכניות מעורבות מפורטות, בלי לשאול אותם מה הם באמת רוצים. התוצאה הייתה לא פעם תסכול משני הצדדים. לקח לי זמן להבין שהסוד הוא לא במה שאני מציע, אלא במה שאני שומע.

אני נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אני משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתחתי בעצמי, כמו "שיטת הסולם הדינמי" ו"מודל המעגלים המתרחבים".

אשמח לשמוע מהניסיון שלכם. אילו אתגרים אתם פוגשים ביצירת מעורבות תורמים? אילו הצלחות היו לכם? שתפו בתגובות!

An abstract image representing personal growth and transformation, with a compass pointing towards a brighter future.
Featured

תיקון עולם אישי: איך פצעי העבר שלך יכולים להפוך למצפן פילנתרופי

איך להפוך את פצעי העבר למצפן פילנתרופי? נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, חושף את הקשר בין חוויות ילדות לבחירת מטרות נתינה משמעותיות.

השעה הייתה 3 לפנות בוקר כשקמתי בבהלה מזיעה קרה. שוב אותו חלום – אני ילד קטן, עומד חסר אונים מול בריון שמכה ילד אחר. הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, החלום הזה לא הותיר אותי בתחושת חוסר אונים. הפעם הוא הציף בי תחושת בהירות מטלטלת.

רגע לפני שאסביר למה, חשוב שתדעו משהו עלי: אני נועם אבירי, וב-15 השנים האחרונות אני עוזר לארגונים ועמותות לגייס כסף. אני יועץ, מנטור, ולפעמים גם קצת פסיכולוג. ראיתי הכל – הצלחות מסחררות, כישלונות צורבים, והרבה מאוד רגעים אנושיים באמצע.

אבל עד אותו לילה, משהו היה חסר בפאזל. ידעתי איך לגייס כסף, איך לבנות אסטרטגיה, איך לדבר עם תורמים. אבל לא הבנתי עד הסוף למה.

מה הקשר בין פצעי ילדות לבין גיוס כספים?

זה אולי נשמע כמו פתיחה לבדיחה גרועה, אבל תאמינו לי, יש קשר הדוק. כולנו, במודע או שלא, נושאים איתנו מטען רגשי מהעבר. חוויות ילדות, טראומות, רגעים מעצבים – כל אלה משפיעים על הבחירות שלנו, על הערכים שלנו, וגם על הנדיבות שלנו.

הבנתי שהפצעים האישיים שלנו יכולים להפוך למצפן פילנתרופי, למקור כוח מניע עצום. אם נדע לתעל אותם נכון, הם יוכלו להוביל אותנו למטרות משמעותיות באמת.

"שיטת המראה הכפולה": לראות את עצמך דרך עיני התורם

אחת המתודולוגיות שפיתחתי לאורך השנים נקראת "שיטת המראה הכפולה". הרעיון הוא פשוט: לפני כל פגישה חשובה עם תורם, אני מנסה לראות את עצמי דרך העיניים שלו. מה הוא רואה? מה הוא שומע? מה הוא מרגיש?

אבל בלילה ההוא, הבנתי שצריך להעמיק את המבט. לא רק לראות את עצמי דרך עיני התורם, אלא גם לראות את העצמי האמיתי שלי, עם כל הפצעים והצלקות.

כשעשיתי את זה, הכל התבהר. הבנתי שהחלום החוזר שלי אינו רק זיכרון טראומטי, אלא גם מניע עמוק לעזור לאוכלוסיות מוחלשות. הבנתי שהתשוקה שלי לגייס כסף לארגונים שעוזרים לילדים בסיכון נובעת ממקום אישי מאוד.

איך מיישמים את זה בפועל? 3 צעדים קונקרטיים

אז איך הופכים פצעי עבר למצפן פילנתרופי? הנה שלושה צעדים קונקרטיים שתוכלו ליישם כבר מחר בבוקר:

1. חפשו את הדפוסים: שבו עם עצמכם ונסו לזהות דפוסים חוזרים בחיים שלכם. אילו חוויות ילדות משפיעות עליכם עד היום? אילו נושאים רגשיים עולים שוב ושוב? אל תפחדו לחפור עמוק ולחשוף את הצלקות.

2. חברו את הנקודות: ברגע שזיהיתם את הדפוסים, נסו לחבר אותם למטרות הפילנתרופיות שלכם. אילו ארגונים או נושאים מעוררים בכם תגובה רגשית חזקה? האם יש קשר בין הפצעים שלכם לבין התשוקה שלכם לעזור?

3. השתמשו בסיפור שלכם: אל תפחדו לשתף את הסיפור האישי שלכם עם אחרים. ספרו על החוויות שעיצבו אתכם, על הפצעים שריפאתם, על המטרות שלכם לעתיד. הסיפור האותנטי שלכם יהדהד עם תורמים פוטנציאליים ויעורר בהם השראה לתרום.

הצעד האלגנטי: תמצאו את הפצע שלכם, ותהפכו אותו לכוח

גיוס כספים אינו רק מקצוע, זו שליחות. הוא לא רק עניין של טכניקות ושיווק, אלא גם עניין של חיבור אמיתי לערכים שלנו. כשאנחנו מגייסים כסף מתוך מקום אותנטי ואישי, אנחנו לא רק עוזרים לארגונים להשיג את המטרות שלהם, אלא גם מרפאים את עצמנו.

אז קחו רגע למחשבה: איזה פצע אתם נושאים איתכם? איך תוכלו להפוך אותו לכוח מניע בעולם הפילנתרופיה? איזה צעד אלגנטי תוכלו לעשות כבר היום כדי להתקרב למטרה שלכם?

אני יודע שזה לא תמיד קל, אבל אני מבטיח לכם – המסע הזה שווה את זה.

נועם אבירי הוא מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח. הוא משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר, ומפתח מתודולוגיות ייחודיות כמו "שיטת הסולם הדינמי" ו"מודל המעגלים המתרחבים". נועם מאמין שהכוח האמיתי בגיוס כספים טמון בחיבור האותנטי לערכים שלנו.

A group of people sitting around a table, engaged in a discussion, symbolizing community and shared interests.
Featured

מעגלי השייכות: איך הקבוצות החברתיות שלך משפיעות על החלטות פילנתרופיות (ולמה זה משנה לך כמגייס כספים)

גלו איך מעגלי השייכות משפיעים על החלטות תרומה וכיצד תוכלו להשתמש בידע זה כדי לגייס כספים בצורה אפקטיבית יותר. טיפים מעשיים מנועם אבירי, מומחה לגיוס כספים.

השעה הייתה 06:15 בבוקר, והקפה עדיין לא עשה את שלו. עברתי על רשימת התורמים הפוטנציאליים לפרויקט החדש שלנו – מלגות לסטודנטים ממשפחות מעוטות יכולת. שמות, סכומים פוטנציאליים, רקע כללי. ואז עצרתי. השם הזה חזר על עצמו שוב ושוב ברשימות של ארגונים אחרים. תרומות נאות, אבל לא בסדר גודל שיכול היה לעשות שינוי אמיתי. מה היה חסר?

התשובה, כפי שלמדתי אחרי שנים של תהיות וכישלונות מתסכלים, לא הייתה חוסר בכסף, אלא חוסר בהבנה. הבנה של מעגלי השייכות. לא תמיד אנחנו תורמים מתוך אידיאולוגיה טהורה או רצון אלטרואיסטי גרידא. אנחנו תורמים כי זה מה שהקבוצה שלנו עושה. ואם אנחנו רוצים לגייס כספים בצורה אפקטיבית, אנחנו צריכים להבין את הדינמיקה הזו לעומק.

קוראים לי נועם אבירי, ואני מגייס כספים כבר יותר מ-15 שנה. ראיתי הכל – הצלחות מסחררות, כישלונות צורבים, ותובנות שהגיעו אחרי לילות ללא שינה. אני לא אגיד לך שהמאמר הזה יפתור לך את כל הבעיות, אבל אני כן יכול להבטיח לך שהוא יפתח לך את הראש לכיוונים חדשים לגמרי.

מה זה בעצם "מעגלי שייכות" ולמה זה חשוב?

מעגלי שייכות הם פשוט מאוד – הקבוצות החברתיות שאנחנו חלק מהן. זה יכול להיות המשפחה, הקהילה, מקום העבודה, ארגון בוגרים, קבוצת ספורט, או אפילו קבוצת פייסבוק עם תחביב משותף. כל קבוצה כזו מעצבת את הערכים, הנורמות וההתנהגויות שלנו – כולל ההתנהגות הפילנתרופית.

אני אתן לך דוגמה. פעם עבדתי עם ארגון שמסייע לילדים בסיכון. הייתה לנו תורמת פוטנציאלית, אישה מצליחה בתחום ההייטק, שידעה על הארגון שלנו כבר שנים. היא אפילו השתתפה בכמה אירועים. אבל היא מעולם לא תרמה סכום משמעותי. אחרי שחקרתי לעומק, גיליתי שמעגל השייכות העיקרי שלה היה מעגל חברתי מאוד ספציפי בתעשיית ההייטק. במעגל הזה, התרומה המקובלת הייתה לארגונים שמקדמים חדשנות טכנולוגית או מחקר מדעי. לארגונים חברתיים, פחות.

ברגע שהבנתי את זה, שיניתי את הגישה. במקום לדבר איתה על הילדים, התחלתי לדבר איתה על ההשפעה של הפרויקט שלנו על החדשנות החברתית. איך אנחנו משתמשים בטכנולוגיה כדי לעזור לילדים. איך אנחנו יוצרים מודל בר קיימא שיכול לשנות את כל התחום. זה עבד כמו קסם. היא לא רק תרמה סכום נדיב, אלא גם הפכה לשגרירה של הארגון שלנו בתוך המעגל שלה.

עדשת המיקרוסקופ: פירוק ההשפעה החברתית על תרומות

בוא ניקח רגע ונבחן את הדינמיקה הזו לעומק. למה בעצם מעגלי השייכות משפיעים עלינו כל כך? יש כמה סיבות מרכזיות:

  • אישור חברתי: אנחנו יצורים חברתיים, וחשוב לנו להיות מקובלים על ידי הקבוצה שלנו. אם כולם תורמים לארגון מסוים, אנחנו נרגיש לחץ חברתי לעשות את אותו הדבר. זה לא תמיד מודע, אבל זה שם.

  • נורמות חברתיות: כל קבוצה יוצרת נורמות משלה. מה מקובל, מה לא. אם התרומה לארגון מסוים היא חלק מהנורמה, אנחנו נרגיש שאנחנו צריכים לעמוד בציפיות האלה.

  • הזדהות: אנחנו בוחרים את הקבוצות שאנחנו רוצים להיות חלק מהן על בסיס ערכים משותפים. אם הערכים של הארגון שלנו תואמים לערכים של הקבוצה, אנחנו נרגיש הזדהות חזקה יותר ורצון לתרום.

  • מידע: המעגל החברתי שלנו הוא מקור מידע חשוב. אנחנו לומדים על ארגונים, פרויקטים וצרכים דרך הקשרים שלנו. אם חבר טוב ממליץ על ארגון מסוים, אנחנו נסמוך עליו יותר מאשר על פרסומת אקראית.

ההבנה הזו היא המפתח. ברגע שאנחנו מבינים את זה, אנחנו יכולים להתחיל להשתמש בידע הזה כדי לגייס כספים בצורה חכמה יותר.

הקול הפנימי המשולב: איך מעגלי השייכות משפיעים עלייך כמגייס כספים (יותר ממה שאתה חושב)

אני יודע מה אתה חושב עכשיו. "נועם, זה נשמע נהדר בתיאוריה, אבל איך אני מיישם את זה בפועל?" אני מבין אותך לגמרי. אני זוכר את הפעם הראשונה שניסיתי להשתמש בידע הזה. ישבתי מול תורם פוטנציאלי, ניסיתי לדלות מידע על המעגלים החברתיים שלו, ובסוף הרגשתי כמו חוקר משטרה ולא מגייס כספים.

אבל אל תדאג, יש דרכים אלגנטיות יותר לעשות את זה. הנה כמה טיפים מעשיים:

1. מחקר מעמיק: לפני שאתה פונה לתורם פוטנציאלי, תעשה שיעורי בית. תבדוק את הפרופיל שלו בלינקדאין, תראה איזה ארגונים הוא תומך בהם, תנסה להבין מה מעניין אותו. זה ישפוך אור על מעגלי השייכות שלו.

2. הקשבה אקטיבית: במהלך הפגישה, תקשיב לא רק למה שהתורם אומר, אלא גם למה שהוא לא אומר. שים לב לאיזה קבוצות הוא מזכיר, לאיזה אירועים הוא הולך, על מה הוא מתלהב.

3. שאלות פתוחות: אל תפחד לשאול שאלות על תחומי העניין שלו. "מה הכי חשוב לך בעבודה שלך?", "מה אתה עושה בשעות הפנאי?", "באיזה קהילות אתה פעיל?".

4. התאמת המסר: ברגע שאתה מבין את מעגלי השייכות של התורם, תתאים את המסר שלך. תדבר בשפה שלו, תדגיש את הערכים שחשובים לו, ותראה איך הארגון שלך משתלב בעולם שלו.

פרקטל המשמעות: מתרומה ספציפית לשאלה פילוסופית על נתינה

אבל זה לא רק עניין של טקטיקה. זה גם עניין של תפיסה. אם אנחנו רוצים להיות מגייסי כספים מצליחים באמת, אנחנו צריכים לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על תרומות. אנחנו צריכים להפסיק לראות בתורמים כספומטים ולהתחיל לראות אותם כחלק מקהילה. קהילה של אנשים שאכפת להם, שרוצים לעשות שינוי, ושמחפשים דרך להתחבר למשהו גדול יותר מעצמם.

גיוס כספים, בסופו של דבר, זה לא עניין של לבקש כסף. זה עניין של ליצור קשרים. לבנות מערכות יחסים. להזמין אנשים להצטרף למסע. ואם אנחנו עושים את זה נכון, הכסף כבר יגיע מעצמו.

תמונות מילוליות חדות: הדינמיקה השקטה של שיחה עם תורם

אני זוכר פגישה אחת במיוחד. ישבתי מול מנכ"ל של חברת סטארט-אפ מצליחה, ניסיתי לשכנע אותו לתרום לפרויקט חדש שלנו – מרכז יזמות לנוער בפריפריה. דיברתי על הנתונים, על ההשפעה החברתית, על החזון שלנו. אבל ראיתי בעיניים שלו שהוא לא לגמרי שם. הוא הנהן בנימוס, חייך, אבל לא התרגש.

ואז, ברגע של השראה, שיניתי כיוון. התחלתי לדבר איתו על החוויה האישית שלו כיזם. על האתגרים, על הקשיים, על הניצחונות. שאלתי אותו מה היה עוזר לו בתחילת הדרך. הוא התחיל להיפתח. הוא סיפר לי על המנטור שעזר לו, על התוכניות שהשתתף בהן, על הרגע שבו קיבל את ההשקעה הראשונה.

פתאום, העיניים שלו נצצו. הוא התחיל לדבר בהתלהבות. הוא ראה בפרויקט שלנו הזדמנות לתת לאחרים את מה שהוא קיבל. הוא לא רק הסכים לתרום סכום נדיב, אלא גם הציע את העזרה שלו כמנטור, כיועץ, כאיש קשר. באותו רגע הבנתי את הכוח האמיתי של מעגלי השייכות. ברגע שהצלחתי לחבר אותו למעגל שלו כיזם, הוא הפך לשותף אמיתי שלנו.

מבנים טיפוסיים: הדיאלוג המונחה – מה באמת מניע תורמים?

בוא נעשה תרגיל קטן. תחשוב על התורמים הגדולים ביותר שלך. למה הם תורמים? האם זה רק מתוך רצון לעשות טוב? האם זה מתוך הזדהות עם המטרה שלך? האם זה מתוך לחץ חברתי? או שאולי יש משהו עמוק יותר?

התשובה, כפי שלמדתי, היא תמיד מורכבת. לכל תורם יש סיבות משלו. אבל יש מכנה משותף אחד – כולם מחפשים משמעות. הם רוצים להרגיש שהם עושים משהו חשוב, שהם משפיעים על העולם, שהם משאירים חותם.

ואם אנחנו רוצים לגייס כספים בצורה אפקטיבית, אנחנו צריכים לעזור להם למצוא את המשמעות הזו. אנחנו צריכים להראות להם איך הארגון שלנו יכול לעזור להם להגשים את החלומות שלהם, להגשים את הערכים שלהם, להגשים את הפוטנציאל שלהם.

זה לא תמיד קל. זה דורש עבודה קשה, מחקר, הקשבה, והתאמה. אבל זה שווה את זה. כי ברגע שאנחנו מצליחים לחבר את התורם למשמעות שלו, אנחנו לא רק מגייסים כסף. אנחנו בונים מערכת יחסים. אנחנו יוצרים שותפות. אנחנו מקימים קהילה.

אז מה הלאה? צעדים מעשיים להטמעת התובנות

אז אחרי כל התובנות האלה, מה אתה יכול לעשות כבר מחר בבוקר? הנה כמה צעדים מעשיים שאתה יכול לנסות:

1. תעשה מיפוי של מעגלי השייכות: תבחר שלושה תורמים פוטנציאליים ותנסה למפות את מעגלי השייכות שלהם. תשתמש בלינקדאין, בפייסבוק, בגוגל – בכל מה שאתה יכול למצוא. תרשום את הקבוצות, הארגונים, המקומות שהם פעילים בהם.

2. תתאים את המסר שלך: אחרי שמיפית את מעגלי השייכות, תנסה להתאים את המסר שלך לכל תורם. תחשוב איך הארגון שלך יכול לעזור להם להשיג את המטרות שלהם בתוך המעגל שלהם.

3. תקשיב יותר, תדבר פחות: בפגישה הבאה שלך עם תורם, תנסה להקשיב יותר ולדבר פחות. תשאל שאלות פתוחות, תן לו לדבר על עצמו, ותנסה להבין מה באמת מניע אותו.

4. תבנה קהילה: אל תתייחס לתורמים שלך כאל מקור כסף בלבד. תנסה לבנות איתם קהילה. תזמין אותם לאירועים, תשתף אותם בסיפורים, תן להם להרגיש שהם חלק ממשהו גדול יותר.

גיוס כספים הוא לא מדע מדויק. זה אומנות. זה דורש יצירתיות, אינטואיציה, ובעיקר – אמפתיה. ואם אנחנו זוכרים את זה, אנחנו יכולים להשיג דברים מדהימים.

והשאלה שנשארת איתי בסוף היום היא זו: איך אתה הולך להשתמש בתובנות האלה כדי לשנות את הדרך שבה אתה מגייס כספים? איזו קהילה אתה הולך לבנות? ואיזה חותם אתה הולך להשאיר בעולם?

---

אני נועם אבירי, מומחה לגיוס כספים, יועץ ומנטור למגייסי כספים וארגונים ללא מטרות רווח בישראל. אני משלב ידע תיאורטי מעמיק עם ניסיון מעשי עשיר ואפקטיבי בשטח, ותובנות חדשניות שפיתחתי בעצמי, כמו "שיטת הסולם הדינמי" ו"מודל המעגלים המתרחבים". דרך עבודה צמודה עם ארגונים, הבנתי לעומק את הפסיכולוגיה של הנתינה ואת הדרכים היעילות ביותר לבניית מערכות יחסים ארוכות טווח עם תורמים. אתם מוזמנים לשתף אותי בתובנות ובתגובות שלכם, ואני אשתדל לענות לכולם.